הסמכות שהלכה לאיבוד: ההורים, המומחים והמסכים
בשנים האחרונות ישנה נטייה לדבר הרבה על הפיכת הילדים למומחים: הם נולדו למציאות התקשורתית שבה כולנו חיים, הם משתמשים בטכנולוגיות מגיל אפס, הם מתקשרים עם החברים ויש להם חלוקת קשב מדהימה. הם יודעים להתמצא במסכים ואף רבות עוזרים למבוגרים להסתדר במצבים שונים כמו לבנות מצגת, לפתוח פייסבוק, להעלות תמונות לאינסטרגם ועוד. הם אפילו מייעצים לנו מה לעשות עם הרשת במחשב או איזה מזגן לקנות דרך הפרסומות.
תופעה זו אמנם חיובית וחשובה אבל היא מעידה על משהו אחר שהלך לאיבוד: הסמכות ההורית. הורים רבים מרגישים שהם כבר אינם מהווים מקור ידע עבור ילדיהם, שלא פעם הילדים באמת יודעים טוב יותר מהם מה לעשות ואיך להתנהל במצבים שונים, שהמילה שלהם היא כבר לא מילה ושילדיהם עולים עליהם ולא בהכרח במובן החיובי של האמירה. ילדים רבים רואים כיום במסכים מקור מידע בלתי נדלה המאפשר להם לקבל מידע בכל תחום אפשרי ולכן הם פחות נוטים להיוועץ בהוריהם. בני נוער רבים אף עושים שימוש מרובה בפורומים ומדברים עם מתבגרים אחרים ומחשיבים את דעתם יותר מאשר את דעתם של המבוגרים.
תופעה זו לא מייצגת רק את הבית והיחסים במשפחה אלא חוצה מסגרות חינוכיות שונות שבהן הילדים מצויים, מהגן, דרך בית הספר, תנועת הנוער (במידה והם הולכים..), צבא ועוד. המבוגרים אינם נתפסים עוד כבעלי ידע וניסיון ולעיתים עובדות אלה אף עומדות להם לרועץ. העולם שייך לצעירים והדור הבא והעתיד הם החשובים ולעומתם לעבר אין משמעות (ישן, ערכאי, עתיק ועוד).
אני יודעת שאתם ההורים קוראים שורות אלה וחושבים לעצמכם שזו לא המצאה חדשה: גם אנחנו מרדנו בהורינו והבנו שהם לא אלוהים (בעיקר בגיל ההתבגרות), גם אנחנו חשבנו שאנחנו יודעים הכול והעולם נוצר למעננו. גם אנחנו זלזלנו בסמכויות והאמנו שנשנה את העולם. עם זאת, המציאות כיום מורכבת יותר: המדיה משתפים פעולה עם הילדים ובני הנוער במלחמה שלהם בעולם המבוגרים, התכנים המשקפים מודלים צעירים כמומחים והידע שהמדיה מעבירים לילדים דרך המסכים גורמים להם באמת להאמין שהם מומחים ואנחנו ההורים לא מבינים.
אז מה עושים במצב עניינים זה? עלינו כהורים להבין את המציאות המשתנה ולהיות מודעים לכך שהתקשורת מדברת עם ילדינו מעל גבינו והסיטואציה הזו אכן פוגעת בנו וביכולת הסמכות שלנו. עם זאת, עלינו לדעת למנף סיטואציה זו ולשמר את מקומנו ותפקידנו כהורים: עלינו להיעזר במדיה בכדי לדבר עם ילדינו, עלינו לזנוח את הגישה הסמכותית ולפתח גישה דמוקרטית יותר תוך יצירת דיאלוג פתוח עימם ולתווך את התכנים ממקום של ידע וניסיון שהם חסרים בו.
עלינו להוכיח להם שיש משמעות לגיל ולאופי התרגיל בכדי לדעת להתנהל נכון במציאות כיום. עודף המידע שילדינו חשופים אליו גורם להם לבלבול, לחוסר אבחנה בין מוכר וזר, לחוסר יכולת להבין מה אמיתי ומה בדיוני, מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה מסוכן ולכן התפקיד שלנו כמבוגרים אחראים מתחדד והופך חשוב וחיוני יותר עבורם. עלינו לתת לילדינו כלים שיעזרו להם להתנהל באופן מתאים ונכון במציאות המורכבת שבה כולנו חיים. אנחנו הגב שלהם, המשענת, מקור הידע האמיתי והיחיד נטול האינטרסים שרוצה לטובתם ויעשה הכול כדי שיגדלו ויהפכו למבוגרים חיוניים. אז חזרו להיות המבוגרים האחראים וגדלו בהצלחה את דור המומחים!
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.