עיסוק באמנות מפחית דיכאון בקרב מטפלים בחולי אלצהיימר
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה הוצג בכנס בנושא הטיפול במחלת האלצהיימר שנערך באוניברסיטת חיפה מעלה כי בקרב בני משפחה שמטפלים בחולי אלצהיימר, יש ליצירתיות ולעיסוק בפעילות אמנותית קשר הדוק עם הפחתת רמות הדיכאון.
מחלת האלצהיימר גורמת לעומס טיפול קשה במיוחד על המטפלים, במיוחד כשמדובר בבני משפחה ולא במטפלים מקצועיים. קושי זה גורם לרמות גבוהות של דיכאון בקרב המטפלים, בני המשפחה. בנוסף, מרבית המטפלים בבני המשפחה משקיעים זמן רב בטיפול ופעמים רבות חושבים ש"זה לא יאה" לחשוב גם על עצמם ועל הקשיים שלהם. לכן, היוזמה שלהם לעזור לעצמם או לבקש עזרה היא נמוכה.
במחקר זה שנערך על ידי הפרופסור פרלה ורנר מהחוג לגרנטולוגיה וגליה איזן מביה"ס לתרפיה באומנות באוניברסיטת חיפה, נבדק האם למאפייני אישיות כמו יצירתיות ודימיון יש קשר עם הפחתת הדיכאון. במחקר השתתפו 90 מטפלים בבני משפחה חולי אלצהיימר. הנבדקים השיבו על שאלות שבחנו את רמת הדימיון שלהם, יכולת היצירה, פעילות יצירתית ורמת הדיכאון.
מן הממצאים הממצאים עולה כי דווקא דימיון רב אינו מוריד את רמת הדיכאון, אלא דווקא תורם לה. לדברי החוקרות, ממצאי המחקר מראים כי המטפלים נתקלים לרוב ב"חווית המחסום" – הם רוצים לעשות דברים יצירתיים שיגרמו להם להתנתק מהחוויה הקשה שהם מצויים בה, אבל יש להם סיבות רבות ותירוצים רבים מדוע לא לעשות כך.
יחד עם זאת נמצא כי שכבר הצליח להתגבר על חווית המחסום ולבצע פעולות יצירתיות – החל מפעולות פשוטות כמו סריגה או תפירה ועד לפעולות מורכבות יותר כמו אמנות פלסטית או צילום אמנותי – דיווח על רמות נמוכות יותר של דיכאון. לדברי החוקרות, העיסוק היצירתי מנתק את המטפלים מחיי וקשיי היום-יום ומי שכבר מצליח להתגבר על חווית המחסום מצליח גם להפחית את רמות הדיכאון שלו.
החוקרות מסכמות כי מחקרן מדגיש את "חשיבות פיתוח תוכנית התערבות אשר מבוססת על פעילות יצירתית שיכולה להיות יעילה להורדת העומס הטיפול והדיכאון של המטפל. אולם מסקנה נוספת שעולה היא שאנשי המקצוע צריכים לתת דגש כיצד ללמד את המטפלים להתמודד עם חווית המחסום, וכך לאפשר להם לבצע בעצמם את הפעילויות אותן הן רק מדמיינים".