אקדמיית רופאי הילדים האמרקיאית: להמנע מצפיית תינוקות בטלוויזיה
האם תוכניות טלוויזיה חינוכיות אליהן נחשפים תינוקות עד גיל שנתיים מעשירות אותם ? מה הגיל המינימלי בו כדאי להעניק לילד חוויות לימודיות באמצעות הטלוויזיה ? מה התועלת המצויה בתוכניות טלוויזיה לילדינו ? ממצאי מחקרים והנחיות חדשות שפורסמו על ידי אקדמיית רופאי הילדים האמריקאית The American Academy of Pediatrics שבעקבותיו הוצאו הנחיות להורים ולמטפלים מעלים כי הגיל המינמלי המומלץ להתחיל לחשוף את הילדים לטלוויזיה ומדיה אלקטרונית הוא גיל שנתיים. לפי ממצאי המחקר שסקר עשרות מחקרים אחרים בתחום בריאות הילד, התועלת המצויה בחשיפה של ילדים לתוכניות טלוויזיה ומדיה דיגיטלית היא שולית, בעוד שהנזק וההשפעות השליליות עולות עליה.
ממצאי החוקרים שסקר עשרות מחקרים מדגישים כי 90% מההורים מאפשרים לילדיהם שמתחת לגיל שנתיים לצפות במידה מסוימת בטלוויזיה או בפורמטים אחרים של מדיה דיגיטלית, ובממוצע ילדים בגילאים אלה צופים בשעה עד שעתיים ביום של תוכניות טלוויזיה. 33% מההורים מכניסים לחדר השינה של ילדיהם טלוויזיה עד הגיעם לגיל 3. הורים רבים, כך לפי המחקרים, סבורים כי התוכניות מסייעות להתפתחות הילדים ולכן הן חשובות.
מהממצאים עולה כי על מנת שתוכנית תחשב מעשירה ובעלת ערך חינוכי על תינוק להבין אותה ומאחר ותינוקות עד גיל שנתיים אינם מבינים את מה שהם רואים, לתוכניות רבות אין ערך בגילאים אלה. בנוסף מן המחקרים עולה כי תינוקות וילדים מפיקים תועלת מירבית ממשחקים, בהשוואה לצפייה בטלוויזיה. בניגוד לצפייה פאסיבית בדמויות בטלוויזיה באופן פאסיבי וללא הבנה של המתרחש, כאשר ילדים משחקים עם עצמם או עם חבריהם, הם מפתחים כישורים חברתיים, לומדים לבדר את עצמם, מפתחים כישורים מוטוריים, יוצרים באופן עצמאי, פעילים ומפתחים את החשיבה, משפרים את יכולות היצירתיות שלהם, את יכולת פתרון הבעיות שלהם, את הסקת המסקנות וההיקש. זאת מעבר לנזקים השליליים של הצפייה בטלוויזיה על יכולת הלמידה של הילד, התפתחות איטית יותר של כישורי השפה שלו, פגיעה באיכות השינה של הילד, שמשפיעה בתורה על מצב הרוח, הרגלי האכילה וההזנה של הילד ועוד.
למרות הפיתוי הרב לאפשר לילדים בגיל צעיר של עד שנתיים לשבת מרותקים מול המסך, הנזק הפוטנציאלי בכך הוא רב ולכן ההמלצה היא להמנע מלעשות זאת, להמנע מלהכניס טלוויזיה לחדר השינה של הילד, לצמצם עד למינימום את הצפייה של הילד ולווסת אותה באמצעות הפעלת בקרה על כמות השעות, וירידה בהן עד למינימום, לנקוט באסטרטגיה של החלפת הצפיה בטלוויזיה בפעילויות אחרות של הילד – משחקים שלו עם עצמו, עם הוריו או עם אחרים.