איך אפשר לזהות על אדם שיש לו הפרעת OCD? מה התסמינים של הפרעה אובססיבית- קומפולסיבית – הפרעה טורדנית כפייתית Obsessive Compulsive Disorder האם יש להפרעת OCD טיפול והאם אפשר לצאת מההפרעה?
- דיסתימיה: האם יש לך דיכאון סמוי?
- למה יש לי התקפי חרדה? למה נוצרת חרדה ממלחמה או טראומה?
- 6 דרכים להפחתת חרדה ולחץ נפשי בתקופה קשה
מה זה בכלל OCD – הפרעה טורדנית כפייתית (הפרעה אובססיבית- קומפולסיבית)? OCD היא הפרעה המשלבת מחשבות טורדניות (אובססיות) ודפוסי התנהגות כפייתיים. המחשבות הטורדניות הן רעיונות, תמונות או דחפים חוזרים ונשנים ולא רצויים. ההתנהגויות הכפייתיות הן פעולות שאדם חש כי הוא חייב לבצע כדי להקל על המצוקה הנגרמת מהמחשבות הטורדניות.
הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) היא מצב נפשי שניתן לאבחן באמצעות סדרת תסמינים וקריטריונים. זיהוי ההפרעה דורש מודעות לתסמינים והבנה של התחושות הנפשיות והגופניות הנלוות. במאמר הזה נבין איך אדם יכול להבחין האם יש לו OCD.
איך לזהות האם יש לך OCD ואיך לצאת מזה?
מה הסימנים של הפרעה טורדנית כפייתית? איך לדעת האם יש לי הפרעה אובססיבית קומפולסיבית? להלן התסמינים הנפוצים של OCD שיכולים להצביע על הפרעה זו. אם אתם או אחרים בסביבתכם מתאפיינים בתסמינים אלה ואחרים פנו לרופא לאבחון, ייעוץ וטיפול. אבחון הפרעה זו ואחרות נעשית על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג בהתאם לקריטריונים שנקבעו במדריך DSM.
סימנים נפוצים של OCD כוללים:
- מחשבות טורדניות הכוללות פחד מפני זיהום, דאגה מוגזמת מחוסר סדר או מהעדר סימטריה, מחשבות אלימות או פגיעה באחרים, ומחשבות לא מקובלות מבחינה דתית או מוסרית.
- התנהגויות כפייתיות כוללות שטיפת ידיים תכופה, בדיקה חוזרת של דברים (כמו נעילת דלתות), סדר מדויק של חפצים, חזרתיות בתפילות או מנטרות, וספירה תוך ביצוע פעולות יומיומיות.
- מצוקה נפשית היא חלק מההפרעה והיא מתייחסת לתחושות נלוות למחשבות ולהתנהגויות הכפייתיות הכוללות תחושת אי-שקט, פחד מוגבר, דאגה, אשמה ובושה.
איך אדם יכול לזהות את ה-OCD בעצמו?
כיצד אדם יכול לזהות האם יש לו הפרעה טורדנית כפייתית? איך לדעת אם יש לי OCD? למרות שאת האבחון יבצע מומחה בתחום בריאות הנפש, כאמור, רמזים על כך יכולים להיות בדמות מודעות להתנהגויות ומחשבות ורגשות הכוללים היבטים רלוונטים:
- שימו לב לטיב המחשבות והתנהגויות. התחילו בלתשומת לב למה שאתם חושבים ועושים. האם המחשבות הללו חוזרות ונשנות? האם אתם חשים שאתם חייבים לבצע פעולה מסוימת כדי להקל על תחושת מצוקה?
- בידקו את ההשפעה על חיי היום-יום. שאלו את עצמכם האם המחשבות וההתנהגויות מפריעים לשגרת היום-יום שלכם. האם אתם מקדישים זמן רב לפעולות כפייתיות? האם זה מקשה עליכם לתפקד בעבודה, בלימודים או ביחסים עם אנשים אחרים?
- היו מודעים האם אתם חשים חוסר שליטה. בדקו האם אתם חשים חוסר שליטה על המחשבות והפעולות שלכם. האם אתם מרגישים שאין לכם דרך להפסיק את המחשבות או ההתנהגויות?
- השיבו לשאלונים ובצעו אבחונים כדי לברר את המאפייינים הפסיכולוגים הרלוונטים. ישנם שאלונים מקוונים ואבחונים פסיכולוגיים שעשויים לסייע בזיהוי ההפרעה. הם יכולים לתת לכם תמונה ראשונית אך הם לא מחליפים אבחון מקצועי.
מה גורם להפרעה טורדנית כפייתית?
המחקרים העדכניים בתחום הפרעות טורדניות-כפייתיות (OCD) ממשיכים לתרום להבנה לגבי אטיולוגיה – הגורמים להתפתחות ההפרעה. הממצאים מצביעים על כך שהגורמים הם מגוונים ומשלבים גורמים גנטיים, גורמים ביולוגיים, גורמים סביבתיים וגורמים פסיכולוגיים:
גורמים גנטיים קשורים להתפתחות OCD. מחקרים גנטיים מראים כי קיימת נטייה תורשתית להתפתחות OCD. נמצא כי להורים, אחים או ילדים של אנשים עם OCD יש סיכוי גבוה יותר לפתח את ההפרעה. מחקרים חדשים זיהו מספר גנים שמעלים את הסיכון ל-OCD, אלו כוללים שינויים בגנים שאחראים על תפקוד המוח ותחזוקת הקשרים העצביים.
גורמים ביולוגיים משפיעים גם הם. חוקרים מצאו כי ייתכנו שינויים במבנה המוח ותפקודו אצל אנשים עם OCD. למשל, נמצאו שינויים בפעילות המוחית באזורים כמו הקורטקס הפרונטלי, המקושר לקבלת החלטות ושליטה בהתנהגות, והגרעין הבזליים, הקשור לעיבוד מידע והוצאה לפועל של פעולות. שינויים במערכת העצבים המרכזית, במיוחד במעברי סרוטונין ודופמין, עלולים גם הם להשפיע על התפתחות ההפרעה.
גורמים סביבתיים משחקים גם הם תפקיד בתופעה. חוויות טראומטיות או לחץ נפשי ממושך יכולים לשחק תפקיד משמעותי בהתפתחות OCD. אירועים משמעותיים בחיים כמו אובדן אדם יקר, תאונה או מצבי לחץ כרוניים יכולים לעורר את התסמינים אצל אנשים שיש להם נטייה (פרידיספוזיציה) להפרעה. גם חשיפה לסביבה פיזית לא בריאה, חוויות ילדות טראומטיות, או אפילו זיהומים יכולים להעלות את הסיכון להפרעה.
גורמים פסיכולוגיים להפרעה אובססיבית קומפולסיבית. הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית מסבירה את התפתחות OCD כתוצאה מדפוסי חשיבה והתנהגות לא מסתגלים. תחושות מוגברות של חרדה, פחד מדחפים אסורים או לא מוסריים, ודפוסי חשיבה חזרתיים יכולים להוביל להתפתחות הפרעה. לעיתים, מצבים נפשיים נוספים כמו דיכאון יכולים לחזק את ה-OCD ולהחריפו.
הבנת הגורמים ל-OCD היא שלב קריטי בפיתוח דרכי טיפול יעילות. השילוב בין גורמים גנטיים, ביולוגיים, סביבתיים ופסיכולוגיים יוצר תמונה מורכבת של ההפרעה ומדגיש את הצורך בגישה הוליסטית לטיפול. המשך המחקר בתחום צפוי להוביל להבנות חדשות ולפיתוח טיפולים חדשניים ומותאמים אישית.
טיפול: האם אפשר לצאת מ-OCD?
מה הטיפולים האפשריים על מנת לטפל בהפרעת OCD? האם אפשר "לצאת מזה" כלומר להפטר מהפרעה זו או שהיא נשארת כל החיים? אם אתם מזהים את התסמינים שצוינו ומרגישים שהמצב משפיע על איכות החיים שלכם, מומלץ לפנות לאיש מקצוע מתחום הבריאות הנפשית. פסיכולוג או פסיכיאטר יכולים לאבחן את ההפרעה ולהציע טיפול מתאים. טיפולים מקובלים ל-OCD כוללים טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ותרופות כמו מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs).
לכן התשובה לשאלה האם אפשר לצאת מ-OCD? היא חיובית – כן, אפשר לצאת מ-OCD. עם טיפול מתאים ותמיכה, רבים מצליחים להשתפר ולהפחית את התסמינים של OCD. כאמור טיפולים יכולים לכלול תרגילי קוגניטיביים, טיפול פסיכותרפי, ולעיתים גם תרופות, כמוזכר מעלה. חשוב לפנות למומחה פסיכולוג או פסיכיאטר שיכול לסייע בכל שלב הטיפול.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) היא שיטת הטיפול הנפוצה והיעילה ביותר הרלוונטית. הטיפול הזה מתמקד בשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות הקשורים לאובססיות ולכפויות. טיפול זה כולל חשיפה הדרגתית למצבים מעוררי חרדה ומניעת ביצוע הפעולות הכפייתיות, המאפשרות לאדם ללמוד להתמודד עם החרדה באופן יעיל יותר.
לצד זה תרופות מסייעות כאמור. תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI הן הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר ל-OCD. תרופות אלו מסייעות לווסת את רמות הסרוטונין במוח, הקשורות להתפתחות ההפרעה. בנוסף לטיפול תרופתי וקוגניטיבי התנהגותי ישנם טיפולים אחרים כמו טיפולים דינמיים וטיפול קבוצתי.
מחקרים מצביעים על כך שטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), במיוחד מניעת חשיפה ותגובה (ERP), יעיל מאוד לטיפול בהפרעה טורדנית-קומפולסיבית הן במבוגרים והן בילדים ( Öst et al., 2016) מעבר לכך טיפולי -ERP וטיפול קוגניטיבי מראים יעילות דומה, כאשר גישות משולבות יעילות באותה מידה (McKay et al., 2015).
טיפולים תרופתיים, במיוחד מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SRI), מדגימים גם הם יעילות משמעותית בהפחתת תסמיני ההפרעה (Skapinakis et al., 2016). עם זאת, לטיפולים הכוללים תרופות בלבד יש שיעורי הישנות גבוהים יותר של תסמינים בהשוואה למי שטופל גם באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Lack, 2012).
בילדים, CBT מראה שיעורי תגובה והפוגה גבוהים יותר מאשר טיפול תרופתי (Öst et al., 2016). בעוד שהטיפולים הנוכחיים יעילים, עדיין נותרו אתגרים בנושא ומחקר עתידי צריך להתמקד בהגברת הטיפולים לתסמינים שיוריים ובטיפול בהפרעות נלוות (Lack, 2012).
