כאשר מדברים על "אקסטזי" או MDMA, קל מאוד להיסחף לתיאורים של תחושות קסומות, קרבה חברתית ואנרגיה אינסופית, אך חשוב להבין מה באמת קורה בתוך המוח שלנו כשהחגיגה נגמרת. הסם הזה, שזכה לשמות חיבה כמו "E" או "XTC", הפך לאחד הסמים הנפוצים ביותר בקרב צעירים בכל העולם בעשורים האחרונים. הוא פועל במוח בצורה שדומה לשילוב בין חומר מעורר לבין חומר שמשנה את התפיסה, מה שגורם לאנשים להרגיש אופוריה חזקה, צורך עז במגע ודחף לדבר ולהתחבר לאחרים.
המנגנון שעומד מאחורי התחושות הללו הוא שחרור מסיבי של חומרים כימיים במוח, ובעיקר חומר שנקרא סרוטונין, שאחראי על מצב הרוח, השינה והתיאבון שלנו. הבעיה היא שה-MDMA לא "מייצר" שמחה יש מאין, אלא הוא פשוט גורם למוח "לבזבז" את כל מאגרי הסרוטונין שלו בבת אחת, מה שמשאיר את המערכת ריקה ופגיעה לאחר מכן.
השפעת השימוש ב-MDMA על בריאות הנפש, וביתר שאת על התפתחות תסמיני דיכאון, מהווה את אחד ההיבטים המדאיגים ביותר על פי הממצאים המחקריים. על פי הממצאים, קיים קשר מובהק בין שימוש כרוני בחומר לבין הופעת הפרעות מצב רוח הכוללות דיכאון וחרדה. הקשר הביולוגי והתפקודי מיוחס ברובו להשפעות הנוירוטוקסיות של ה-MDMA על המערכת הסרוטונרגית במוח. פגיעה בנוירונים אלו, הממלאים תפקיד קריטי בוויסות מצב הרוח ובתפקודים קוגניטיביים, מובילה לירידה ביכולת המוח לשמר הומאוסטזיס רגשי.
אקסטזי אחד ודיכאון כרוני
אז איך זה שפעם אחת בלבד של "אקסטזי" (MDMA) יכולה להשאיר אדם עם דיכאון כבד לטווח ארוך? כדי להבין את זה, כדאי לחשוב על המוח שלנו כעל מערכת עם "בנק" של סרוטונין , החומר הכימי שאחראי על כך שנרגיש רגועים, שמחים ומאוזנים. כשלוקחים MDMA, הסם פועל כמו "פיצוץ" שגורם לכל המאגרים בבנק הזה להישפך בבת אחת. זה מה שיוצר את התחושה המדהימה לכמה שעות, אבל המחיר מגיע מהר מאוד כשהכספת נשארת ריקה לגמרי.
הבעיה היא שלא מדובר רק ב"בזבוז" זמני של חומר. המחקרים מראים שהסם הזה הוא רעיל לתאי העצב במוח שאחראים על הסרוטונין. ממצאי המחקרים מדגישים שאפילו בשימוש בודד, במיוחד אם המינון גבוה, ה-MDMA יכול לפגוע פיזית ב"צינורות" (הנוירונים) שמעבירים את החומר במוח. זה כאילו שפיצצנו את התשתית של הבנק ולא רק בזבזנו את הכסף. חשיפה אחת חזקה עלולה ליצור נזק דומה לזה של שימוש קבוע, מה שמשאיר את המוח ללא יכולת לווסת את מצב הרוח בצורה תקינה. ולא מדובר בתיאוריה אלא בממצאים ממחקרים ממשיים שנעשו כפי שמפורט להלן. כך למשל הממצאים העלו עקב מאות ראיונות עם אנשים שהשתמשו באקסטזי כי מעל שליש מהם דיווחו על התפתחות של דיכאון בטווח הארוך.
גם אם נראה ש"פעם אחת לא תזיק", המוח הוא איבר רגיש מאוד. אצל חלק מהאנשים, ובמיוחד אצל צעירים שהמוח שלהם עדיין מתפתח, הפיצוץ החד-פעמי הזה פשוט עלול לשרוף את המערכות שאמורות לשמור עלינו שמחים באופן טבעי. המחיר של כמה שעות של הנאה עלול להיות התמודדות עם השלכות נפשיות קשות לאורך זמן רב.
נזקים של אקסטזי אפילו משימוש יחידי
המחקרים המדעיים שנאספו בעשרים השנים האחרונות במיוחד מראים תמונה מדאיגה לגבי המחיר שמשלמים בטווח הארוך אלה שצורכים אקסטזי בשימוש יחיד או מספר שימושים ובוודאי באופן דרמטי יותר בשימוש קבוע. מתברר שאקסטזי MDMA הזה עלול לגרום לנזק של ממש לתאים במוח שאחראים על הסרוטונין. זוהי תופעה שנצפתה בבירור בבעלי חיים ונראה שהיא מתרחשת גם אצל בני אדם. הנזק הזה אינו תמיד משהו שמרגישים מיד; הוא יכול להיות שקט ומצטבר, ולהפוך לבעיה משמעותית רק ככל שעובר הזמן. משתמשים רבים מאמינים שהם בטוחים אם הם שותים מספיק מים או אם הסם "נקי", הם לא יחוו בטווח הרחוק נזקים. אך המדע מראה שהסכנה המרכזית היא הרעילות של החומר עצמו על תאי העצב. אפילו חשיפה אחת יכולה לגרום לנזק שדומה לנזק של שימוש חוזר ונשנה במינונים נמוכים יותר.
אחת התופעות המוכרות ביותר היא ה"דאון" או מצב הרוח הירוד שמופיע בימים שאחרי השימוש. מחקרים הראו כי רוב מכריע מהמשתמשים חווים ירידה חדה במצב הרוח ומדווחים על קשיי ריכוז בימים שלאחר המסיבה. אולם הממצא המעניין הוא שאצל משתמשים קבועים ולעיתים אצל משתמשים בשימוש מועט (לא משתמשים קבועים) השימוש באקסטזי קשור להתפרצות של דיכאון כרוני של ממש.
במחקר שנערך על ידי וורהיידן ועמיתים בשנת 2003 ביקשו המדענים לבחון לעומק את ההשפעות הפסיכולוגיות השונות של שימוש ב-MDMA, הידוע כמרכיב המרכזי באקסטזי, בקרב גברים ונשים. באמצעות מחקר מפורט כולל ראיונות שבוצעו עם 466 משתמשים באקסטזי, החוקרים ניסו להבין כיצד הסם משפיע על הגוף והנפש בשלושה שלבים שונים של זמן: בזמן הנטילה עצמה, בימים שבין סבבי השימוש ולאורך זמן ממושך של חודשים ושנים. מעבר להשפעה הישירה של החומר, המחקר בדק גם כיצד שילוב של חומרים פסיכואקטיביים אחרים, כמו קוקאין או ממריצים אחרים, משנה את חוויית המשתמש ואת הנזקים הנלווים לה.
כאשר בוחנים את ההשפעות המיידיות שחווים המשתמשים בזמן שהסם פעיל בגופם, המחקר זיהה שלוש קטגוריות מרכזיות שדרכן ניתן לתאר את החוויה. הראשונה כוללת השפעות נפשיות חיוביות, שהן לרוב הסיבה העיקרית שבגללה אנשים בוחרים לצרוך את הסם, כמו תחושת אופוריה וקרבה חברתית יוצאת דופן. הקטגוריה השנייה כוללת השפעות נפשיות שליליות שעלולות להופיע כבר בזמן ה"היי", כמו תחושות של חרדה, פחד או בלבול. הקטגוריה השלישית מתמקדת בתגובות הפיזיות של הגוף, הכוללות בין היתר שינויים בקצב הלב ובטמפרטורת הגוף שעלולים להוות עומס גופני משמעותי.
חלק משמעותי במיוחד בממצאי המחקר נוגע לתקופה לתקופת ה"נחיתה". הנתונים מצביעים על כך שרוב מוחלט של המשתתפים חווים קשיים ניכרים בימים שאחרי השימוש, כאשר כ-83% דיווחו על ירידה חדה במצב הרוח ודיכאון זמני, ו-80% העידו על פגיעה משמעותית ביכולת הריכוז שלהם. החוקרים מצאו כי עוצמת התופעות הללו אינה אחידה אצל כולם, אלא מושפעת מגורמים כמו גיל המשתמש, המגדר שלו ותדירות השימוש. ממצא חשוב נוסף הוא ששימוש בו-זמני בקוקאין או באמפטמינים מחמיר משמעותית את תופעות הלוואי השליליות הללו ומעצים את הפגיעה הנפשית ביום שאחרי.
פוגע בזיכרון ובחשיבה לשנתיים ולפעמים באופן קבוע
הפגיעה בזיכרון ובחשיבה היא נדבך נוסף של הנזק ארוך הטווח. משתמשי אקסטזי קבועים סובלים לעיתים קרובות מקשיים לזכור מידע חדש, מבעיות בזיכרון העבודה ומקשיים בקבלת החלטות או בפתרון בעיות פשוטות . מחקרים הראו כי אזורים במוח כמו ההיפוקמפוס, שאחראי על הזיכרון, פגיעים במיוחד לרעילות של הסם. מה שמעורר דאגה מיוחדת הוא שהליקויים הללו בזיכרון ובקשב יכולים להימשך עד שנתיים לאחר שהאדם הפסיק להשתמש בסם לחלוטין . זה אומר שהמוח זקוק לזמן רב מאוד כדי לנסות ולשקם את עצמו, ולא תמיד השיקום הוא מלא.
במחקר זה של וורהיידן ועמיתים, נמצא כי במבט לטווח הארוך, המשתמשים דיווחו על שינויים מתמשכים בתפקודם וברגשותיהם. מעבר לכך, רבים סבלו מנזקים מצטברים המלווים אותם ביומיום, כמו פגיעה קבועה ביכולת הריכוז ודיכאון כרוני. לצד זאת, חלק מהנשאלים ציינו שינוי חיובי בתפיסתם החברתית, כמו תחושת פתיחות רבה יותר כלפי אנשים. לבסוף, המחקר מהדגיש כי הגורם המרתיע ביותר שגורם לאנשים לרצות לא להשתמש בסם הוא החשש הממשי מההשפעות ארוכות הטווח על בריאות הנפש, מה שמעיד על המודעות של המשתמשים למחיר הכבד שהסם גובה בהשפעות ארוכות שנים.
ממצאים מחקריים נוספים העלו כי ההשפעה הנוספת של שימוש בסם זה כמו בסמים אחרים היא פיתוח סבילות לסם, כאשר מרבית המשתתפים חשו שהגוף התרגל לחומר והם נדרשים לכמויות גדולות יותר כדי להגיע לאותה השפעה, ולהעדר השפעה כלל. ממצאים שונים מראים כי השפעותיות, כאמור ניכרות גם בשימוש בודד. סקירות אקדמיות ומחקרים נוספים כמו זו של פארוט ועמיתיו משנת 2000 בכתב העת Human Psychopharmacology העלו כי השפעותיות נרחבות וחורגות יותר מקשר של השימוש באקסטזי להתפתחות דיכאון חרדה או פגיעה בזיכרון וכוללות גם נזקים אחרים כמו למשל ירידה בחשק לקיום יחסים אינטימיים ופגיעה בשינה. ההנאה מהשימוש חולפת מהר אך מה שכן נשאר זה הנזקים המוחיים, תסמיני הדיכאון והחרדה ובעיות הזיכרון וליקויים בתפקוד מוחי בקבלת החלטות ועוד.
מקורות
Martínez, P. A. S., González, P. G. P., Barrondo, S. M., Fernández, M. T. B., García, M. B., & García, J. B. (2003). Complicaciones psicopatológicas asociadas al consumo de drogas recreativas. Adicciones, 15, 217-232.
Montoya, A. G., Sorrentino, R., Lukas, S. E., & Price, B. H. (2002). Long-term neuropsychiatric consequences of "ecstasy" (MDMA): a review. Harvard review of psychiatry, 10(4), 212–220.
Parrott, A. C. (2001). Human psychopharmacology of Ecstasy (MDMA): a review of 15 years of empirical research. Human Psychopharmacology-Clinical and Experimental, 16(8), 557–577. https://doi.org/10.1002/HUP.351
Verheyden, S. L., Henry, J. A., & Curran, H. V. (2003). Acute, sub-acute and long-term subjective consequences of 'ecstasy' (MDMA) consumption in 430 regular users. Human psychopharmacology, 18(7), 507–517. https://doi.org/10.1002/hup.529
