'לילד שלי זה לא קורה- מתבגרים, מסכים והתמכרות'

עצות שימושיות לדרכים שבהן ניתן לנתק את הילדים מהמסכים ולהשאר בחיים

ד"ר שלי גפן

עודכן בתאריך

בריאותבריאות הילד
שימוש ברשת האינטרנט והשפעות על ילדים. מקור: ויקיפדיה. מאת: Peter Welleman

'לילד שלי זה לא קורה- מתבגרים, מסכים והתמכרות'
כולנו כהורים מקטרים הרבה על מקום המסכים והשפעתם על הילדים, על בזבוז שעות רבות מול המסכים על חשבון פעילויות ואנשים אחרים. כולנו מסכימים ומודים שילדינו מבלים יותר מדי מול המסכים, אבל הגיע הזמן שנקרא לילד בשמו: הילדים שלנו מכורים!

הם נולדו למציאות רווית מסכים, הם חשופים כל היום למידע, תמונות ופרסומות, הם מקבלים מהמסכים מענים לצרכים רבים (מידע/משחק/למידה), הם כל היום מחוברים למסכים ולחברים, הם חיים במקביל בין שני עולמות – המציאותי והוירטואלי והגבולות ביניהם הולכים ומיטשטשים. הם מנהלים יחסים עם מאות חברים ומושפעים מאוד ממה שהם חושבים או מכמה לייקים הם מקבלים, הם עסוקים יותר בלתעד ולשתף מאשר בלחוות ולהיות 'כאן ועכשיו', הם מורגלים בתזזיתיות המסכים ולא יודעים לדחות סיפוקים. הם מנהלים את חייהם בעזרת המסכים ולא לומדים מהם כישורים חברתיים, הם לא יודעים להשתעמם כי המסכים מבדרים אותם בתמונות ותכנים, הם מבלים שעות עם הפנים למטה ולא שמים לב אם יש סביבם בני משפחה או חברים (נוכחים/נעדרים), הם מורגלים בהסחות דעת ולא מתמקדים בדבר אחד, הם הופכים להיות פחות אמפטיים ורגישים לאחרים הם סומכים על מכונות ומכשירים ולא על החושים האנושיים, ובעיקר – הם לא מסוגלים לדמיין את חייהם ללא המסכים!

אז איך בכל זאת מגדלים בהצלחה את דור המסכים ועוזרים להם לא להיות מכורים?
אין ספק שכמו בהקשרי חינוך אחרים, התורה ברורה בתיאוריה אבל קשה ליישם. ובכל זאת, אתן כמה עצות שימושיות לדרכים שבהן ניתן לנתק את הילדים מהמסכים ולהשאר בחיים:
1. עצור, גבול לפניך! עלינו כמבוגרים אחראים להגדיר גבולות לשימוש במסכים. גבולות הם דבר חשוב בחינוך והם מאפשרים לילדים למצוא את מרחב הפעולה שלהם בתוכם. גבולות המסכים חשובים לילדים ואף יותר למתבגרים שעלולים להשאב לצריכה מרובה של מסכים הנותנים מענה אישי וחברתי כאחד ככל שגדלים. כדאי להגדיר מספר שעות ותכנים רצויים, תוך תלות והתייחסות לגילאי הילדים. ככל שהם גדולים יותר, יש יותר מקום לבחירה, כל עוד היא ניתנת בתוך הגבולות המקובלים במשפחה.

2. כמות ולא איכות – אין ספק שיש חשיבות לעיסוק בתכנים הנצפים על ידי הילדים ובהתאמתם לגילם וליכולתם הרגשית/נפשית. עם זאת, יש לתת משקל רב לכמות השעות שמבלים הילדים מול המסכים ולוודא שהיא סבירה, וזאת לצד פעילויות אחרות. מבחינת הילדים המסכים הם ברירת המחדל ולכן יש לנתב אותם למינון סביר של כלל הפעילויות. יש לסכם על זמן מסכים כולל ביום ובתוכו ניתן לחלק את השימוש במסכים שונים בבית. כדאי לקבוע זמנים לפעילויות חלופיות שיאפשרו להוציא את הילדים מהמסכים ללא ויכוחים מיותרים, כגון: חוגים, ארוחת ערב משפחתית קבועה ועוד.

3. דיאלוג פתוח עם הילדים – שוב, כמו בהקשרי חינוך אחרים, לא כדאי להנחית את כללי ההתנהלות על הילדים אלא לשתף אותם בתהליך ולהסביר להם מה המטרה העומדת מאחוריו. כדאי לשאול את הילדים מה הזמן הסביר בעיניהם לשימוש במסכים ומה הם מעדיפים לעשות בזמן המוקצב להם. יש להגיע להסכמה על כללי ההתנהלות בבית כדי לרתום את הילדים ולזכות בשיתוף פעולה מצידם. אחרת, מה הועילו חכמים בתקנתם?

4. מודל הורי חיובי – רובנו נוטים להאשים ולהתלונן על צריכת המסכים של הילדים, אבל שוכחים להסתכל במראה ולעשות בדק בית שלנו. גם אנחנו מבלים שעות רבות מול המסכים ולעיתים הן באות על חשבון זמן איכות ובילוי עם הילדים, גם כשאנחנו נוכחים. כדי שנוכל ליצור שינוי התנהגותי בקרב הילדים, עלינו להתחיל את השינוי אצלנו: עלינו להגדיר לעצמנו מהן השעות שבהן אנחנו זמינים לעבודה ולחברים, עלינו לדעת לסגור את המחשב או להניח את הפלא בצד כשאנחנו רוצים באמת להיות עם הילדים. פעמים רבות הילדים יראו אותנו כדוגמא ויתנהגו באופן דומה ללא צורך בשיחה או בריבים.

5. מתנתקים ומתחברים – אנחנו מנהלים משפחה ומתקשרים עם הילדים לצד המסכים, אבל עלינו למצוא את הזמנים והמצבים שבהם לא נהיה לצד המסכים באופן קבוע ונוכל באמת לחוות ולהיות עם הילדים. כל משפחה מכירה את ההתנהלות שלה ויכולה למצוא זמנים שמתאימים וישימים עבורה. למשל אפשר לקבוע שיוצאים לטיול בשבת בלי מסכים או שאוכלים ארוחת ערב בימי שישי כשהמסכים מכובים או בסלסלה בסלון ועוד.

אין ספק שהמסכים הם חלק בלתי נפרד מהחיים, אבל עלינו לוודא שהם נותנים מענה לצרכים ולא מנהלים לנו ולילדינו את החיים, וזאת תוך מציאת איזון נכון לשימוש בהם ולמקום שלהם ביחסינו עם ילדינו, כי בסופו של יום אנחנו רוצים לגדל את הילדים, לחנך אותם ולבלות איתם ולא לתת למסכים להחליף אותנו כמבוגרים אחראים..

מאת: ד"ר שלי גפן. הכותבת, ד"ר שלי גפן, חוקרת ומרצה המתמחה ביחסים סביב המסכים. שותפה במרכז "רגעים". מעבירה הרצאות, סדנאות והשתלמויות להורים, מורים ותלמידים בנושא דור המסכים. בעלת עמוד עסקי (fׂ) מסך מגע – תקשורת, מסכים ויחסים, כותבת טורי מומחה באתרים להורים ולאנשי מקצוע.

דילוג לתוכן