האם מדד מסת הגוף (Body Mass Index, BMI) הוא כלי מדויק ? מה מדד זה בוחן בדיוק? מה הקשר בין המספר של המדד לבין הבריאות שלנו? אילו כלים עדיפים על מדד זה? מדד מאסת הגוף BMI הומצאה במאה ה19 ככלי שמטרתו לאפיין את הבריאות של אנשים כתלות במשקלם. עם זאת האם BMI נותן תמונה על המצב הבריאותי?
- BMI גבוה וכאבי מפרקים חזקים יותר
- מהו תחום BMI תקין ואיך מחשבים את מדד מאסת הגוף?
- השמנה וסיכון מוגבר למוות
ממצאי מחקר נרחב שהתפרסם לאחרונה בקרב עשרות אלפי נבדקים הראה העלה כי למרות שרבים מהנבדקים בו הוגדרו כבעלי אינדקס מאסת גוף כשמנים, פרופיל הבדיקות שלהם הראה כי אינם בסיכון למחלות לב וכלי דם. מנגד המחקר העלה כי קרוב לשליש ממי שהBMI שלהם היה תקין, נמצאו בסיכון למחלות לב וכלי דם. לאור זאת ממשיכים המבקרים של מדד זה ביתר שאת לטעון כנגדו. אז מהו אותו כלי ומה הוא בדיוק מודד?
מהותו של מדד BMI
מדד BMI מהווה כלי נפוץ המשמש להערכת משקל הגוף ביחס לגובה. מחשבון BMI או חישוב מדד זה נעשה בפשטות – הוא מחושב על ידי חלוקת משקל הגוף (בקילוגרמים) בריבוע הגובה (במטרים).
חרף פשטותו, ה-BMI הפך למדד סטנדרטי להערכת הסיכון למחלות הקשורות למשקל עודף והשמנה. עם זאת, השימוש הנרחב ב-BMI העלה שאלות לגבי מגבלותיו ויעילותו ככלי אבחנתי. מחקרים שונים לרבות זה שהוזכר מעלה הובילו לביקורת כלפי מדד זה. בכתבה זו נבחן את ה-BMI לעומק, נדון במגבלותיו, ונציג מדדים חלופיים להערכת הבריאות.
הקטגוריות הסטנדרטיות של BMI למבוגרים הן תת משקל: מתחת ל-18.5, משקל תקין: 18.5 – 24.9 BMI, עודף משקל: 25.0 – 29.9 ואילו השמנת יתר היא 30.0 ומעלה במדד מאסת הגוף.
ה-BMI מספק הערכה גסה של אחוז השומן בגוף. הוא מחלק את האוכלוסייה לקטגוריות: תת משקל, משקל תקין, עודף משקל והשמנה. קטגוריות אלו נקבעות על בסיס מחקרים אפידמיולוגיים הקושרים בין טווחי BMI שונים לסיכונים בריאותיים שונים.
יתרונות
למרות הקשיים בו וממצאים שמצביעים על ביקורות, מחקרים רבים מצביעים על קשר משמעותי בין מדד מסת הגוף (BMI) לבין הסיכון הקרדיווסקולרי. ככל שה-BMI עולה מעל לטווח הנורמלי, כך עולה הסיכון למחלות לב וכלי דם, כאשר השמנת יתר מגבירה משמעותית את הסיכון לפתח מחלות קרדיווסקולריות, יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2 ודיסליפידמיה.
מחקרים הראו כי הסיכון למוות עולה ב-20-30% כאשר ה-BMI עולה מ-25 ל-27, וב-60% כאשר הוא עולה מעל 27. עם זאת, נדגיש שה-BMI אינו מדד מושלם. מחקרים מראים כי מדדים נוספים כמו היקף מותניים והרכב גוף עשויים לנבא טוב יותר את הסיכון הקרדיווסקולרי בחלק מהמקרים. גם BMI נמוך מדי (מתחת ל-18.5) עלול להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, בעיקר בשל פגיעה בתפקוד החיסוני ומחלות נשימתיות.
המחקרים מצביעים על קשר ברור בין BMI לסיכון קרדיווסקולרי, אך מדגישים למה חשוב לקבל הערכה כוללת בה יהיו גורמים נוספים מעבר ל-BMI בלבד. השילוב של BMI גבוה עם חוסר פעילות גופנית מגביר עוד יותר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, מה שמדגיש את החשיבות של אורח חיים בריא בנוסף לשמירה על משקל תקין.
בעיות ומגבלות: האם מדד BMI מדויק?
למרות השימוש הנרחב במדד ה-BMI, מספר מחקרים מצביעים על מגבלותיו ומפריכים את יעילותו כמדד בלעדי להערכת בריאות. כך, מחקרים מראים שה-BMI אינו מבחין בין מסת שריר לבין מסת שומן. למשל ספורטאים ומפתחי גוף עשויים להיות מסווגים בטעות כבעלי עודף משקל או אפילו השמנת יתר, למרות שאחוז השומן בגופם נמוך.
זאת ועוד, מחקרים שבדקו את התפלגות השומן בגוף מצאו כי ה-BMI אינו מתחשב במיקום השומן. שומן בטני נושא סיכונים בריאותיים גבוהים יותר משומן באזורים אחרים, אך ה-BMI אינו מבחין בכך. נוסף על כך, מחקרים על קשישים הראו כי ה-BMI עשוי להיות לא מדויק עבורם, שכן הם מאבדים מסת שריר ועצם עם הגיל, מה שמשפיע על המדד מבלי לשקף בהכרח את מצבם הבריאותי.
מחקרים על קבוצות אתניות שונות מצאו כי הסיווגים הסטנדרטיים של BMI אינם מתאימים לכל הקבוצות. למשל, אנשים ממוצא אסיאתי עשויים להיות בסיכון בריאותי גבוה יותר בערכי BMI נמוכים יותר מאשר אנשים ממוצא אירופאי. יתר על כן, מחקרים שהשוו בין BMI למדדים אחרים כמו היקף מותניים או יחס מותניים-ירכיים מצאו כי מדדים אלה עשויים לנבא טוב יותר סיכונים בריאותיים מסוימים, במיוחד אלה הקשורים למחלות לב וכלי דם.
גם מחקרים על אנשים עם "השמנה מטבולית בריאה" הראו כי יש אנשים עם BMI גבוה שאינם סובלים מבעיות בריאות הקשורות להשמנה, מה שמערער על הקשר הישיר בין BMI לבריאות.
אילו חלופות מובילות קיימות למדד BMI ? מלבד המדדים והאמור לעיל, מדד היקף מותן ירך נחשב מדד איכותי. המחקרים מצביעים על הבדלים משמעותיים בין BMI ליחס היקף מותן-ירך בהערכת הסיכון הקרדיווסקולרי.
מדד יחס היקף מותן-ירך נמצא כמדד מדויק יותר להערכת הסיכון הקרדיווסקולרי בהשוואה ל-BMI. מחקר משמעותי הראה כי יחס היקף מותן-ירך היה קשור באופן משמעותי יותר לסיכון לאוטם שריר הלב מאשר BMI, גם לאחר תיקנון לגורמי סיכון אחרים. הסיכון המיוחס לאוכלוסייה לאוטם שריר הלב היה גבוה פי שלושה בערך עבור יחס היקף מותן-ירך מוגבר בהשוואה ל-BMI גבוה.
היתרון העיקרי של יחס היקף מותן-ירך הוא שהוא מתחשב בהתפלגות השומן בגוף, במיוחד בשומן הבטני, שידוע כגורם סיכון משמעותי למחלות קרדיווסקולריות של לב וכלי דם. לעומת זאת, BMI אינו מבחין בין מסת שריר לשומן או בין סוגי שומן שונים. כתוצאה מכך, יחס היקף מותן-ירך עשוי לספק הערכה מדויקת יותר של הסיכון הבריאותי, במיוחד עבור אנשים עם BMI נמוך יחסית אך עם שומן בטני מוגבר.
בראיית התמונה בכללותה, נציין גם כי למרות המגבלות הללו, ה-BMI עדיין נחשב לכלי שימושי בהערכה ראשונית של מצב בריאותי, אך מומלץ להשתמש בו בשילוב עם מדדים נוספים ולא כמדד יחיד.
