הציבור לא מתנגד לפרוטקציה ורפואה שחורה

רב הציבור לא מתנגד לפרקטיקות רפואיות בלתי מוסריות כמו פרוטקציות או רפואה שחורה
*מהמחקר החדש שנערך באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון עולה כי רק 31% חושבים שאין זו זכותו של אדם לשלם תשלום מיוחד לרופא כדי לקבל טיפול מועדף. “רב הציבור מתנגד לשימוש ב’תשלומים מיוחדים’ לרופאים אך למרות זאת ישלם כדי לשפר את מצבו או את מצב בני משפחתו”, אמר ד”ר ניסים כהן מאוניברסיטת חיפה, אחד מעורכי המחקר*

27% מהציבור בישראל יפעילו פרוטקציה על מנת לקבל שירותי בריאות מועדפים להם או לבני משפחותיהם ו-42% מהציבור מאמינים כי רוב האנשים בישראל ישלמו באופן חשאי לרופאים תשלום לא פורמלי (רפואה שחורה) בכדי לשפר את מצבם הבריאותי, כך עולה ממחקר שנערך במרכז לניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה בשיתוף עם המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית, באוניברסיטת בן-גוריון. “רב הציבור מתנגד לשימוש ב’תשלומים מיוחדים’ לרופאים ואף מתנגד לשר”פ, אך למרות זאת, אוכלוסיות רבות מעידות שבעת הצורך ישלמו כדי לשפר את מצבם או את מצב בני משפחתם”, אמר ד”ר ניסים כהן מאוניברסיטת חיפה, אחד מעורכי המחקר.

מטרת המחקר, שממצאיו יוצגו בכנס מדינת הרווחה בחברה רב תרבותית שיתקיים ביום חמישי הקרוב באוניברסיטת חיפה, היא להתחקות אחר טיב ביצועי קופות החולים ואיכותם ולבחון תפיסות של הציבור כלפי מערכת הבריאות הציבורית בכלל. המחקר נערך ע”י פרופ’ ערן ויגודה-גדות וד”ר ניסים כהן מהמרכז לניהול ומדיניות ציבורית, בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ופרופ’ שלמה מזרחי מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית, אוניברסיטת בן-גוריון והשתתפו בו 625 נשאלים המייצגים במידה רבה את כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל.

הממצא המרכזי שעולה מהנתונים הוא שמרבית הציבור רואה בפרקטיקות רפואיות בלתי מוסריות כמו שימוש בקשרים אישיים (פרוטקציה) או רפואה שחורה כדברים שקיימים במערכת, וגם אם הוא לא בהכרח מסכים איתן, הוא בוודאי לא מתנגד.
כך ניתן לראות כי רק 52% אחוזים לא מסכימים עם כך שזו זכותו של אדם לשלם תשלום מיוחד לרופא כדי לקבל טיפול מועדף במערכת הבריאות הציבורית. 29% מסכימים שזו זכותו ו-19% היו ניטראליים לכך.

באופן דומה, רק 31% לא מסכימים לכך שרוב האנשים בישראל ישלמו באופן חשאי לרופא כדי לשפר את מצב בריאותם או בריאות משפחתם. לעומת זאת, 44% כן מאמינים שרוב הציבור נוהג כך וכ-25% ניטרליים לכך.

תמונה דומה עולה במה שקשור לשימוש בקשרים אישיים: רק 49% – פחות ממחצית הציבור – לא ישתמשו במקרה הצורך בקשרים אישיים כדי לספק להם או לבני משפחתם שירותי בריאות מועדפים. 27% מודים כי הם ישתמשו בקשרים כאלה ועוד 24% ניטראליים לכך.
מהממצאים עולה עוד כי, 29% ממבוטחי הקופות השונות סוברים כי אדם הזקוק לטיפול רפואי ואינו מרוצה ממה שמערכת הבריאות הציבורית מספקת, זכותו לשלם לרופא “תשלום מיוחד” כדי לקבל טיפול מועדף. לעומת זאת, ניתן לראות שיש התנגדות גדולה הרבה יותר של הציבור בכל הקשור לשר”פ – 75% מהציבור לא מסכימים לכך שרופא יגדיל את הכנסותיו על ידי גביית תשלום נוסף מהמטופלים במסגרת המערכת הציבורית. 9% אחוז מסכימים לכך ו-16% ניטראליים.

לגבי הנחיצות של ביטוחי בריאות פרטיים, הדעות התחלקו בצורה שווה: שליש חשבו שמדובר בדבר נחוץ, שליש חשבו שהביטוחים אינם נחוצים ושליש היו ניטראליים. בניתוח על פי קבוצות גיל התברר כי בקרב הציבור מעל לגיל 55 יש יותר כאלה שחושבים שהביטוחים אינם נחוצים בהשוואה לאלה מתחת לגיל 55.

לדברי החוקרים, מחקרים וסקרים קודמים הראו שבמקרים רבים תושבי הפריפריה מקופחים בכל הקשור לנגישות לשירותי בריאות. אולם למרות זאת, לא נמצאו הבדלים בינם לבין תושבי המרכז בתפיסות כלפי מערכת הבריאות. באופן דומה, לא היו הבדלים משמעותיים בתפיסות כלפי מערכת הבריאות בפילוחים הקשורים למגדר ודת.

“ממצאי הסקר מציגים את תפישת הציבור ביחס למודל העדיף של אספקת שירותי בריאות בישראל. רוב הציבור בישראל, בדומה למדינות מערב אירופאיות רבות, דוגל בשימור מרכזיותה של המדינה באספקת שירותי בריאות. במילים אחרות, למרות העלות הכבדה של שירותי בריאות רוב הציבור הישראלי תומך בביצור עקרונות מדינת רווחה בתחום הבריאות, בניגוד לתהליכים מתרחבים בפועל של הפרטת השירותים בתחום זה על ידי המדינה. קונפליקט זה בא לידי ביטוי בכך שמרבית הציבור מתנגד לשימוש ב”תשלומים מיוחדים” לרופאים ואף מתנגד לשר”פ, אך למרות זאת, אוכלוסיות רבות מעידות שבעת הצורך ישלמו לרופא פרטי כדי לשפר את מצבם או את מצב בני משפחתם. דוגמא זו ממחישה כי אזרחי ישראל מקווים למערכת בריאות שוויונית יותר מצד אחד, אך מאידך אכזבתם מהמציאות הקיימת מכתיבה התנהגות אחרת בשטח”, סיכם ד”ר כהן.