הרגע בו מגלים בגופנו גוש של גידול מעורר חרדה רבה. הלב מחסיר פעימה, והמוח נזרק מיד לתסריטים הגרועים ביותר. המילה "גידול" מהדהדת בראש כמו גזר דין. אך בביולוגיה, כמו בחיים, הדברים אינם תמיד שחור ולבן. המציאות המיקרוסקופית שמתרחשת בתוך גופנו מורכבת הרבה יותר, וההבדל בין "גידול" לבין "סרטן" הוא ההבדל בין מטרד מקומי לבין מלחמה כוללת.
בביו רפואה, יש להתבונן על התופעה ברמת התא. כדי להבין מהו גידול, עלינו להבין תחילה את "החוזה החברתי" של תאי הגוף שלנו. גוף האדם הבוגר מורכב מכטריליוני תאים. כדי שהמערכת העצומה הזו תתפקד, כל תא מציית לחוקים נוקשים: מתי להתחלק, מתי להפסיק לגדול, היכן להתמקם, ומתי למות, תהליך המכונה אפופטוזיס.
- צמח הפלא כנגד סרטן – מחקר סגולות הלענה
- פעילות גופנית כנגד סרטן מועילה יותר מתרופות?
- האם אלכוהול גורם לסרטן?
גידול, או בשפה המקצועית ניאופלסמה, Neoplasm, "גדילה חדשה" בלעז, מתחיל כאשר תא אחד מפר את החוזה הזה. הוא מתחיל להתחלק ללא שליטה. אבל כאן מגיעה הצומת הקריטית: האם התא המורד הזה הוא רק "שכן רועש" -גידול שפיר, או "פושע אלים" -גידול ממאיר/סרטני?
הגידול השפיר: המורד המנומס
גידול שפיר (Benign) הוא אמנם תופעה לא תקינה, אך הוא שומר על כללי יסוד מסוימים. תחשבו עליו כעל הפגנה מקומית שיוצאת משליטה, אבל נשארת בתוך הכיכר המיועדת לה. המאפיין החשוב ביותר של גידול שפיר הוא הגבולות. תאי הגידול השפיר נוטים להיות עטופים בתוך רקמה סיבית, מעין "קפסולה" שמפרידה אותם מהסביבה. הם דוחקים את הרקמות השכנות, לוחצים עליהן, אבל הם לעולם לא פולשים לתוכן. הם מכבדים את הטריטוריה.
ברמה המיקרוסקופית, אם נביט על תאים של גידול שפיר (למשל, ליפומה , גוש שומני נפוץ), הם ייראו כמעט זהים לתאים הנורמליים שמהם הם נוצרו. תא שומן בגידול שפיר נראה ומתנהג כמו תא שומן רגיל, הוא פשוט מתחלק יותר מדי. תכונה זו נקראת "התמיינות" התאים שמרו על הזהות המקורית שלהם. האם גידול שפיר הוא מסוכן? ברוב המקרים, לא. הוא אינו שולח גרורות ואינו מסכן חיים. הסכנה העיקרית בו היא מכנית: אם הגידול גדל בתוך הגולגולת ולוחץ על המוח, או אם הוא חוסם כלי דם ראשי או את קנה הנשימה, הוא הופך לבעיה רפואית דחופה שיש לפתור, בדרך כלל בניתוח פשוט יחסית שבו מסירים את הגידול בשלמותו יחד עם הקפסולה שלו.
הגידול הממאיר: אנרכיה ביולוגית
כאן אנו נכנסים לטריטוריה של הסרטן (Malignant). המילה "סרטן" (Cancer) מגיעה מהמילה הלטינית שקשורה לבעל החיים סרטן, בשל האופן שבו כלי הדם המזינים את הגידול נראים לעיתים כמו רגליים של סרטן הנאחזות ברקמה.
ההבדל הדרמטי ביותר בין גידול שפיר לממאיר הוא היכולת לפלוש. תאי סרטן איבדו לחלוטין את הבלמים החברתיים. הם אינם עטופים בקפסולה. במקום זאת, הם שולחים שלוחות מיקרוסקופיות לתוך הרקמות הבריאות שמסביבם, הורסים אותן ומשתלטים עליהן. זו הסיבה שניתוח להסרת גידול סרטני הוא מורכב יותר, המנתח חייב לקחת "שולי ביטחון" של רקמה בריאה, כי אי אפשר לדעת היכן בדיוק מסתיים הגידול והיכן מתחילה הרקמה הבריאה בעין בלתי מזוינת.
תחת המיקרוסקופ, תאי סרטן נראים אחרת. הם מאבדים את ההתמיינות שלהם. הם נראים פרימיטיביים, הגרעין שלהם מעוות וגדול, והם מתחלקים בקצב מסחרר. הם שכחו את תפקידם המקורי (תפקיד כלומר להיות תא ריאה, תא שד או תא עור) והפכו למכונות שכפול אובססיביות.
נשק יום הדין: הגרורות
אם הפלישה המקומית היא הבעיה הראשונה, הרי שהיכולת לשלוח גרורות היא מה שהופך את הסרטן למחלה קטלנית. גידול שפיר לעולם לא יעזוב את מקומו. גידול סרטני, לעומת זאת, הוא כמו צבא כובש ששולח יחידות קומנדו לחזיתות רחוקות.
תאי הסרטן מפתחים יכולת להתנתק מהגידול הראשוני, לחדור אל תוך מערכת הדם או מערכת הלימפה שהיא מערכת הניקוז של הגוף, ולשוט בהן כמו רפסודות בנהר. הם נוחתים באיברים מרוחקים , בריאות, בכבד, בעצמות או במוח ושם הם מקימים מושבות חדשות. זהו ההבדל הקריטי ביותר: סרטן שד שהתפשט לריאות הוא עדיין סרטן שד, אבל הוא פועל כעת בזירה חדשה לגמרי. ברגע שהמחלה הופכת למפושטת כלומר גרורתית, הטיפול הופך למורכב בהרבה, שכן לא ניתן פשוט "לחתוך" את הבעיה.
הנדסה ערמומית: אספקת הדם
היבט מרתק ומבעית כאחד של גידולים סרטניים הוא היכולת שלהם לבצע מניפולציה על הגוף. גידול שגדל במהירות זקוק להמון אנרגיה וחמצן. כאשר גוש תאים גדל מעבר לגודל של מילימטרים ספורים, התאים במרכזו מתחילים להיחנק.
גידול שפיר לעיתים נעצר בשלב זה. אך גידול סרטני מבצע תהליך שנקרא אנגיוגנזה הוא מפריש חומרים כימיים המאותתים לגוף לייצר כלי דם חדשים במיוחד עבורו. הוא ממש סולל לעצמו כבישים מהירים לאספקת מזון. תרופות אנטי-סרטניות מודרניות רבות מנסות לפגוע בדיוק במנגנון הזה – "להרעיב" את הגידול על ידי חסימת אספקת הדם שלו.
למה גידול נהיה סרטני?
ההבדל בין שפיר לממאיר נעוץ עמוק בתוך ה-DNA. בתאים שלנו ישנם "גנים שומרים" שתפקידם לזהות נזקים ולתקן אותם, או להרוג את התא אם הנזק גדול מדי. הגן המפורסם ביותר נקרא p53, והוא מכונה "שומר הראש של הגנום".
בגידול שפיר, ייתכן שיש מוטציה שגורמת לחלוקה מהירה, אבל מנגנוני הבקרה האחרים עדיין עובדים חלקית ומונעים פלישה. בגידול סרטני, מתרחשת שרשרת של תקלות קטסטרופליות. הבלמים נשרפו, ההגה נתקע, והדלק נשפך למנוע. התא צובר עוד ועוד מוטציות שמאפשרות לו להתחמק ממערכת החיסון, לפרק רקמות ולנוע בגוף.
איך מבדילים בין גידול שפיר לגידול סרטני?
אז איך אנחנו, אנשי המדע והרפואה, מבדילים ביניהם בפועל? לא תמיד ניתן לדעת רק ממראה עיניים או מבדיקת הדמיה (כמו CT או MRI). התשובה הסופית ניתנת כמעט תמיד על ידי הפתולוג. ביופסיה – לקיחת דגימה קטנה מהגידול והתבוננות בה תחת מיקרוסקופ – היא שופט העל. הפתולוג מחפש את הסימנים שהזכרנו: האם יש קפסולה? האם התאים נראים נורמליים? האם הם פולשים לרקמה סמוכה?
החדשות הטובות הן שההבנה שלנו את ההבדלים הללו משתפרת מיום ליום. כיום אנו יודעים שלעיתים גידולים שפירים יכולים להפוך לממאירים (כמו פוליפ במעי הגס), ולכן אנו מסירים אותם כרפואה מונעת. אנו מפתחים טיפולים ביולוגיים שיודעים לזהות רק את התאים שאיבדו את דרכם ולא לפגוע בתאים הבריאים.
כך שלא כל גוש הוא גזר דין. הגוף שלנו הוא מכונה מופלאה שלעיתים יוצאת מאיזון. ההבנה של ההבדל בין גידול שפיר שהוא תקלה מקומית ומתוחמת לבין גידול סרטני שהוא מחלה פולשנית ומערכתית היא המפתח לא רק לאבחון נכון, אלא גם להפחתת החרדה ולטיפול מושכל. הידע, במקרה הזה, הוא התרופה הראשונה. לצד זה כמובן קיימים טיפולים רבים לטיפול במחלות סרטניות שהינן אפקטיביים וכך גם לטיפול בגידולים שפירים.
