איך פסוריאזיס מתפתח? מה הטיפול במחלת הפסוריאזיס? כיצד מאבחנים פסוריאזיס? פסוריאזיס מהווה מחלה כרונית דלקתית של העור, המתאפיינת בהצטברות מהירה של תאי עור. היא גורמת להופעת נגעים אדומים בולטים מכוסים בקשקשים . הנגעים יכולים להופיע בכל חלקי הגוף, אך נפוצים במיוחד במרפקים, ברכיים, קרקפת ובקפל המפשעה. בנוסף לנגעים בעור, פסוריאזיס יכולה להתבטא גם בבעיות במפרקים (דלקת מפרקים פסוריאטית), בציפורניים ובאיברים פנימיים.
- סיסטיק פיברוזיס- תסמינים, אבחון וטיפול
- האם יש לך פיברומיאלגיה ומהן נקודות הכאב?
- מתי סוכר נחשב גבוה ואיזו רמת גלוקוז מסוכנת?
פסוריאזיס היא מחלה שכיחה יחסית, הפוגעת בכ-2-3% מהאוכלוסייה הכללית. למרות שהיא אינה מסכנת חיים באופן ישיר, היא משפיעה באופן משמעותי על איכות החיים של החולים. הנגעים העוריים גורמים לגירוד, כאב, יובש ואי נוחות, ופוגעים בדימוי העצמי ובביטחון העצמי של החולים. בנוסף, פסוריאזיס עלולה להוביל לבעיות נפשיות כגון דיכאון וחוסר בטחון.
פסוריאזיס מוכרת לאנושות כבר אלפי שנים, והתיעודים הראשונים עליה מתוארכים למצרים העתיקה. במהלך ההיסטוריה, הוצעו הסברים שונים למחלה, החל מגורמים סביבתיים ועד להפרעות נפשיות. רק במאה ה-20 החלו להתפתח הבנות מדעיות לגבי הגורמים והמנגנונים של המחלה. התקדמות משמעותית חלה בשנים האחרונות, עם פיתוח תרופות ביולוגיות יעילות לטיפול בפסוריאזיס.
המנגנונים החיסוניים המעורבים בפסוריאזיס
פסוריאזיס היא מחלה אוטואימונית, כלומר מערכת החיסון תוקפת בטעות את תאי הגוף הבריאים. במצב רגיל, מערכת החיסון מגיבה לתוקפים חיצוניים כגון חיידקים ווירוסים. אולם, בחולי פסוריאזיס, מערכת החיסון משגרת אותות שגויים הגורמים לתאים של מערכת החיסון, כמו תאי T, להצטבר בעור ולהפעיל תהליך דלקתי כרוני. תהליך זה מוביל להאצת חלוקת תאי העור ולעיבוי השכבה החיצונית של העור, היוצרים את הנגעים האופייניים למחלה.
התפקיד של גורמים גנטיים וסביבתיים בפיתוח המחלה
למרות שהמנגנון המדויק של התפתחות הפסוריאזיס אינו מובן לחלוטין, ידוע כי למחלה יש מרכיב גנטי משמעותי. מחקרים גנטיים זיהו מספר גנים הקשורים לפסוריאזיס, אשר משפיעים על התגובה החיסונית של הגוף. עם זאת, הגנים לבדם אינם מספיקים כדי לגרום למחלה. גורמים סביבתיים שונים, כגון זיהומים, מתח נפשי, עישון, שימוש מסוים בתרופות ופציעות בעור, משמשים כגורמים מעוררים ומפעילים את המחלה אצל אנשים בעלי נטייה גנטית.
התפקיד של ציטוקינים בפסוריאזיס
ציטוקינים הם חלבונים קטנים המיוצרים על ידי תאי מערכת החיסון והם מעורבים בתקשורת ביניהם. בפסוריאזיס, ישנה עלייה ברמתם של ציטוקינים מסוימים, כגון אינטרלויקין-23 (IL-23) ו-TNF-α, אשר תורמים לתהליך הדלקתי בעור. ציטוקינים אלו מעודדים את חלוקת תאי העור, מושכים תאים דלקתיים נוספים לאזור הפגיעה ומגבירים את הייצור של חלבונים דלקתיים נוספים. השינויים הפתולוגיים בעור המאפיינים את הפסוריאזיס כוללים עיבוי של השכבה הקשקשית של העור (היפרטקרטינוזיס).זהו אחד הסימנים ההיסטולוגיים הבולטים ביותר בפסוריאזיס. תהליך דלקתי כרוני גורם להאצה בחלוקת תאי העור, וכתוצאה מכך נצברות שכבות עבות של תאים מתים על פני העור, ויוצרות את הקשקשת הכסופה האופיינית למחלה.
סוגי פסוריאזיס וביטויים קליניים
פסוריאזיס וולגריס – הסוג הנפוץ ביותר
פסוריאזיס וולגריס, המכונה גם "פלאק פסוריאזיס", היא הצורה השכיחה ביותר של המחלה, המופיעה אצל כ-80%-90% מחולי הפסוריאזיס. היא מתאפיינת בנגעים אדומים בולטים מכוסים בקשקשת כסופה, המזכירים פלאק. הנגעים הללו מופיעים לרוב במרפקים, ברכיים, קרקפת, גב תחתון ובקפלי העור. חומרת המחלה יכולה להשתנות מאדם לאדם, החל מנגעים בודדים ועד לכיסוי נרחב של העור.
פסוריאזיס גוטטה – הפסוריאזיס הטיפתית
פסוריאזיס גוטטה מתאפיינת בנגעים קטנים ועגולים דמויי טיפות, המופיעים בדרך כלל בגוף העליון, קרקפת, רגליים וידיים. סוג זה של פסוריאזיס מופיע לעיתים קרובות לאחר זיהום בדרכי הנשימה העליונות, כמו זיהום בגרון על ידי חיידק הסטרפטוקוק. הנגעים בדרך כלל נעלמים מעצמם תוך מספר שבועות או חודשים, אך עלולים לחזור.
פסוריאזיס אינברסה – הפסוריאזיס ההפוכה
פסוריאזיס אינברסה מתבטאת בקפלי העור, כמו בתי השחי, המפשעה, מתחת לשדיים ובין האצבעות. בניגוד לסוגים אחרים של פסוריאזיס, הנגעים בפסוריאזיס אינברס אינם בולטים ומכוסים בקשקשים, אלא הם אדומים וחלקים. הסיבה להופעת הנגעים בקפלי העור אינה ידועה במדויק, אך ייתכן כי לחות וחיכוך תורמים להתפתחותם.
פסוריאזיס פוסטולרית – הפסוריאזיס המוגלתית
פסוריאזיס פוסטולרית היא צורה נדירה יותר של המחלה. היא מאופיינת בנגעים מלאים במוגלה. הנגעים יכולים להופיע בכל מקום בגוף, אך שכיחים יותר בכפות הידיים, כפות הרגליים והאצבעות. ישנם מספר סוגים של פסוריאזיס פוסטולרית, השונים זה מזה בהתאם להיקף הנגעים ולחומרת המחלה. פסוריאזיס פוסטולרית יכולה להיות מחלה קשה, הדורשת טיפול מיידי.
פסוריאזיס אריתרודרמית – הפסוריאזיס המפושטת
פסוריאזיס אריתרודרמית היא הצורה החמורה ביותר של המחלה, שבה מרבית שטח העור מכוסה בנגעים אדומים ומודלקים. העור הופך אדום, מגרד וקשקשי, והחולה עלול לחוות חום, צמרמורות והפרעות בתפקוד האיברים הפנימיים. פסוריאזיס אריתרודרמית יכולה להיות מסכנת חיים ודורשת טיפול מיידי בבית החולים.
בנוסף לסוגי הפסוריאזיס המתוארים לעיל, קיימת גם פסוריאזיס מפרקית (פסוריאטיק ארתריטיס), הפוגעת במפרקים וגורמת לכאבים ונפיחות. כמו כן קיים פסוריאזיס בציפורניים- פסוריאזיס יכולה לפגוע גם בציפורניים, ולבוא לידי ביטוי בהפרדות, החלפות צבע, שקעים והיווצרות נקודות לבנות. לצד זה חשוב לציין לגבי פסוריאזיס שהיא יכולה להופיע בכל גיל, כולל בילדים. אצל ילדים, הפסוריאזיס מתבטאת לרוב בצורה קלה יותר מאשר אצל מבוגרים.
אבחון פסוריאזיס
קריטריונים לאבחון קליני
אבחון פסוריאזיס מתבסס בעיקר על ההיסטוריה הרפואית של המטופל ובדיקה גופנית של העור. רופאי עור משתמשים בקריטריונים קליניים מסוימים כדי לאבחן את המחלה, כגון הופעת נגעים אדומים בולטים מכוסים בקשקשים כסופים, מיקום הנגעים, והתגובה לטיפול. קריטריונים אלו עוזרים להבדיל בין פסוריאזיס למחלות עור אחרות.
בדיקות מעבדה והדמיה
במקרים מסוימים, הרופא עשוי להזמין בדיקות מעבדה נוספות כדי לשלול מחלות אחרות או להעריך את חומרת המחלה. בדיקות אלו עשויות לכלול בדיקות דם כלליות, בדיקות ספירת דם, בדיקות דלקת, ובדיקות סרולוגיות. בנוסף, בדיקות הדמיה כמו ביופסיה של העור יכולות לסייע באבחון ובהערכת חומרת המחלה. ביופסיה של העור כוללת נטילת דגימה קטנה מהעור לבדיקה במיקרוסקופ, המאפשרת לרופא לאבחן את המאפיינים הפתולוגיים האופייניים לפסוריאזיס.
אבחנה מבדלת ממחלות עור אחרות
אבחון מדויק של פסוריאזיס הוא חיוני כדי להתחיל טיפול יעיל. חשוב להבדיל בין פסוריאזיס למחלות עור אחרות בעלות סימפטומים דומים, כגון אקזמה, דלקת עור מגעית, זאבת, וסרטן עור. רופא עור מנוסה יכול בדרך כלל לאבחן פסוריאזיס על סמך המראה הקליני של הנגעים וההיסטוריה הרפואית של המטופל.
קיימת חשיבות לאבחון מוקדם. אבחון מוקדם של פסוריאזיס הוא חשוב ביותר, מכיוון שטיפול מוקדם יכול למנוע החמרה של המחלה ולשפר את איכות החיים של החולה. בנוסף, אבחון מוקדם מאפשר התחלה מוקדמת של טיפול, מה שמגדיל את הסיכוי להשגת החלמה מלאה או חלקית.
למרות שחלק גדול ממקרי הפסוריאזיס קל לאבחון, ישנם מקרים בהם האבחנה יכולה להיות מאתגרת. למשל, פסוריאזיס יכולה להופיע בצורות לא טיפוסיות, או להופיע בשילוב עם מחלות עור אחרות. בנוסף, קיימות מחלות עור נדירות שיכולות לחקות את המראה של פסוריאזיס. במקרים אלו, עשויים להידרש בדיקות נוספות וייעוץ עם רופא עור מומחה.
טיפולים בפסוריאזיס
הטיפול בפסוריאזיס תלוי בחומרת המחלה, במיקום הנגעים ובגורמים נוספים. הטיפול המקומי הוא קו הטיפול הראשון עבור רוב החולים, וכולל שימוש במשחות, קרמים ושמפו המכילים חומרים פעילים שונים. חומרים אלו עשויים לכלול קורטיקוסטרואידים להפחתת הדלקת, משחות המכילות זפת או ויטמין D להאטת חלוקת תאי העור, ומעכבי קלציןאורין.
פוטותרפיה
פוטותרפיה היא טיפול באמצעות חשיפה לאור על-סגול (UV). אור על-סגול מעכב את חלוקת תאי העור ומפחית את הדלקת. הטיפול ניתן באמצעות מכשירים מיוחדים המפיצים קרינת UV, או באמצעות חשיפה לשמש. פוטותרפיה יעילה לטיפול בפסוריאזיס קלה עד בינונית, ויכולה להינתן לבד או בשילוב עם טיפולים אחרים.
טיפולים סיסטמיים
כאשר הטיפולים המקומיים ופוטותרפיה אינם מספיקים, ניתן להתחיל טיפול סיסטמיים. טיפולים אלה פועלים על כל הגוף ומכוונים למערכת החיסון. תרופות כוללות תרופות אוראליות, כגון ציקלוספורין ואפרמילסט, ותרופות ביולוגיות, כגון אינפלכסימאב, אדאלימומאב ואוסטארקלימצ'אב. תרופות ביולוגיות חוסמות את פעילותם של חלבונים מסוימים המעורבים בתהליך הדלקתי בפסוריאזיס.
טיפולים משלימים
חלק מהחולים משתמשים גם בטיפולים משלימים, כגון צמחי מרפא, דיקור, ויוגה, במטרה להקל על הסימפטומים ולשפר את איכות החיים. נציין כי טיפולים משלימים אינם תחליף לטיפול הרפואי הקונבנציונלי, ויש להתייעץ עם רופא לפני השימוש בהם.
טיפול בפסוריאזיס הוא תהליך ארוך וממושך, הדורש סבלנות והתמדה. חשוב לעקוב באופן קבוע אחר התקדמות הטיפול ולהתאים את הטיפול בהתאם לצרכים של המטופל. מעקב רפואי סדיר מאפשר לזהות התפרצויות מוקדמות של המחלה ולטפל בהן במהירות, וכן להעריך את יעילות הטיפול ולזהות תופעות לוואי אפשריות. עוד נדגיש כי הטיפול בפסוריאזיס הוא אינדיבידואלי ומתאים לכל חולה בנפרד. לכל טיפול תופעות לוואי אפשריות, וחשוב לדון בהן עם הרופא המטפל. כמו כן נדגיש את החשיבות של הקפדה על הטיפול, גם כאשר יש שיפור בסימפטומים.
