פרוסופגנוזיה מולדת יכולה להיגרם מהבדלים בתבנית הקישוריות בין אזורים מוחיים

מחקר חדש: פרוסופגנוזיה מולדת יכולה להיגרם מהבדלים בתבנית הקישוריות בין אזורים מוחיים

ממצאי המחקר אודות ההפרעה המתבטאת בקושי בעיבוד פנים שונות ובהבחנה ביניהן יאפשרו לחקור גם את הבסיס להפרעות נוירו-התפתחותיות אחרות, שייתכן שקשורות לקישוריות חריגה בין רשתות במוח, כמו לדוגמה דיסלקציה התפתחותית.

פרוסופגנוזיה מולדת יכולה להיגרם מהבדלים בתבנית הקישוריות בין אזורים מוחיים. כך עולה ממחקר חדש שמובילה פרופ’ גליה אבידן מהמחלקה לפסיכולוגיה והמחלקה למדעי הקוגניציה והמוח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומרכז זלוטובסקי לחקר המוח, יחד עם הדוקטורנט גדעון רוזנטל והפוסט-דוקטורנטית מיכל טנצר, שכולל הדמיה תפקודית של המוח ומדגים שזיהוי פנים תקין תלוי בפעילות מתואמת של כמה אזורים מוחיים.

על פי המחקר, תבנית הקישוריות בין קבוצת אזורי ליבה בחלק האחורי של המוח המעבדת את המאפיינים החזותיים של הפנים, לבין אזורים נוספים קדמיים יותר, המעבדים מאפיינים מופשטים יותר כגון הבעות רגשיות וזיכרונות הקשורים בפנים, הינה קריטית לעיבוד תקין של פנים. פרופ’ אבידן ושותפיה, חברו במחקרם האחרון לפרופ’ אורי חסון מאוניברסיטת פרינסטון, פרופ’ מרלין בהרמן מאוניברסיטת קארנגי מלון וד”ר ארז סימוני מהמכון הטכנולוגי בחולון וממכון וייצמן למדע. המאמר אודות המחקר, שכותרתו “הבדלים טופולוגיים של מעגלים נוירונליים בפרוסופגנוזיה מולדת“, התפרסם לאחרונה בכתב העת eLIFE. את המחקר מימנו הקרן הישראלית למדעים והקרן הלאומית של ארצות הברית למדעים.

כ-2% מהאוכלוסייה נולדים עם קושי בזיהוי פנים, מצב המוכר כפרוסופגנוזיה מולדת. לאנשים אלה אין פגיעות אנטומיות ברורות במוח, וסריקות מוח תפקודיות מגלות אצלם פעילות נורמלית באזורי הליבה של רשת עיבוד הפנים. אם כך, מדוע האנשים האלה מתקשים בזיהוי פנים?

לדברי פרופ’ אבידן, אפשרות אחת היא שההפרעה משקפת הבדלים במספר החיבורים ומאפייניהם (או ב”קישוריות”) בין אזורי המוח השייכים לרשת עיבוד הפנים. כדי לבדוק את ההשערה הזו, חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועמיתיהם השוו את תבניות הקישוריות אצל אנשים הלוקים בפרוסופגנוזיה מולדת לעומת מתנדבים בריאים. בקרב המתנדבים הבריאים, אזור ברשת עיבוד הפנים שנקרא הקורטקס הטמפורלי הקדמי, היה מקושר מאוד לאזורים רבים אחרים הקשורים לעיבוד פנים. כלומר, הוא שימש כ”מרכז” של רשת עיבוד הפנים. בקרב אנשים הלוקים בפרוסופגנוזיה מולדת, תבנית הקישוריות הזו הייתה חסרה. במקום זאת, מספר אזורי ליבה אחוריים יותר, המעורבים בעיבוד המאפיינים החזותיים הבסיסיים של הפנים היו מקושרים יותר זה לזה. ככל שה”היפר-קישוריות” הזו היתה גדולה יותר, כך יכולות עיבוד הפנים של המשתתפים היו טובות יותר.

הממצאים סוללים את הדרך לפיתוח כלים המבוססים על הדמיה תפקודית לאבחנה של פרוסופגנוזיה מולדת. גישה זו תאפשר לחקור גם את הבסיס להפרעות נוירו-התפתחותיות אחרות, שייתכן שקשורות לקישוריות חריגה בין רשתות במוח, כמו לדוגמה דיסלקציה התפתחותית.

“המחקר הזה מספק מבט ממעוף הציפור על רשת זיהוי הפנים, ושופך אור חדש על שאלות מהותיות, לדוגמה אילו מאפיינים של מבנה המוח מונחים ביסוד ייצוג פנים נורמלי, ואילו מאפיינים של הרשת אינם מתפקדים בצורה תקינה כשזיהוי הפנים פגוע”, אומרת פרופ’ אבידן.