צמח מסוכן? ג'ינג'ר – תופעות לוואי

לצד יתרונותיו הרבים ומעלותיו של ג'ינג'ר יש לו תופעות לוואי. יש הסבורים שג'ינג'ר מסוכן אפילו במקרים אחרים. מהן מקצת מתופעות הלוואי של ג'ינג'ר ומה שימושיו? צמח הג'ינג'ר הראוי בעברית זנגביל רפואי או זנגביל Zingiber officinale הינו צמח ששורשיו משמשים כתבלין וכצמח מרפא. לצד תועלותיו של הזנגביל, יש לו גם תופעות לוואי והוא עלול להיות מסוכן.

שימושים של ג'ינג'ר

כתרופת סבתא וברפואה העממית הג'ינג'ר משמש נגד בחילות והקאות, דלקתיות, כאבים, שלשולים. צורכים את צמח הג'ינג'ר כנגד דלקות, נגד חיידקים, לטיפול בכאבי בטן, גזים ובעיות מערכת העיכול וגם כנגד התקררות- הצטננות נפוצה. עוד נמצא כי שימוש בזנגביל עשוי להפחית את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס.

זנגביל משמש בצורתו הטריה, כשהוא מיובש או טחון לאחר ייבוש עם או בלי תוספת סוכר, כתמצית או סירופ או כשמן אתרי. שורש צמח הג'ינג'ר מעובד וזוכה לשימוש ברפואה העממית ובמטבחים השונים במספר אופנים לשימושים שונים:

1. מוסיפים צמח הג'ינג'ר כתבלין לסוגי מזונות שונים כולל מאפים.
2. שותים משקאות שמבוססים על ג'ינג'ר כמו חליטה, תה או משקה ג'ינג'ר אייל – שיכר זנגביל.
3. צורכים שורש זנגביל כצמח מרפא.

כמובן שבכל מקרה של בעיה רפואית מומלץ לפנות לקבלת טיפול רפואי ולא לתור אחר פתרונות לריפוי עצמי. עם זאת אם בחרתם להשתמש לאחר מכן גם ברפואה עממית ולצרוך צמחי מרפא שימו לב. צמחי מרפא עלולים להזיק ולפגוע ביעילות תרופות אחרות.

העובדה שמדובר בצמחים שהם תרופות מן הצומח לא מבטאת בטיחות של שימוש בצמחי מרפא גם צמחי מרפא, בדומה לתרופות מכילים רכיבים שונים שיכולים להזיק.

לכן, לפני שממהרים להשתמש בצמחי מרפא או תרופות טבעיות כדאי להתייעץ עם גורם רפואי. בנוסף חשוב לזכור כי ישנן אינטראקציות מזיקות ותופעות לוואי גם לצמחי מרפא.

האם ג'ינג'ר מסוכן ומהן תופעות הלוואי ?

ג'ינג'ר מזוהה כבטוח יחסית על ידי רשויות המזון האמריקאיות למשל. ואולם  חשוב לדעת שמדענים הזהירו מתגובות עם תרופות אחרות לשימוש בצמח הג'ינג'ר.

כך ממצאי סקירה מדעית בנושא תועלות וסיכונים בג'ינג'ר על ידי ד"ר אנטוון אל-אצ'י, מבית הספר לפרמקולוגיה באוניברסיטת קמבל בארצות הברית.

על פי הסקירה, תגובות אלה עלולות להיות עם תרופות כמו קומדין לעיכוב קרישת דם.

בנוסף, שימוש בצמח מרפא זה עלול לפגוע ביעילות טיפולית של חולי דרכי המרה. זאת מכיוון שצמח הג'ינג'ר מעורר היווצרות של מיצי מרה.

עוד מציין החוקר שלמרות שנשים רבות משתמשים בג'ינג'ר כנגד בחילות בהריון, יתכן והוא עלול להזיק. על פי החוקר ממצאי מחקר מעבדה בו חולדות קיבלו תה ג'ינג'ר במהלך ההריון, הוכיחו ששיעור גבוה מהן איבדו את העובר. זאת בהשוואה לחלודות שלא צרכו זנגביל. עם זאת, לאחר צריכת תה זנגביל, חולדות המליטו וולדות במשקל גדול יותר. כאמור, חולדות בקבוצה ששתתה תה זנגביל, הפילו יותר עוברים.

תופעות לוואי וסיכונים נוספים קיימים בצמח הג'ינג'ר. זאת בדומה לצמחי מרפא ותרופות אחרות. לצד זאת לזנגביל יש יתרונות רפואיים רבים שהוכחו באופן מדעי במחקרים אמפיריים .

המידע בסקירה המדעית התפרסמה לגבי יתרונות וסיכוני הג'ינג'ר בכתב העת The Jouranl of Modern Pharmacy בגליון Ap.2013.

Antoine, A. "A current look at ginger use." School of Pharmacy, Campbell University, Buies Creek, NC (2007).‏.  The Jouranl of Modern Pharmacy. Ap 2013, P.34

מאפייני הג'ינג'ר

את מאפייניו האמורים מעלה של הג'ינג'ר חשוב להכיר על רקע הידע אודות צמח זה בכללותו.  הג'ינג'ר, הוא צמח עשבוני רב-שנתי השייך למשפחת הזנגביליים. מבחינה בוטנית, הוא ידוע בעיקר בזכות קנה השורש שלו, שהוא החלק שבו נעשה שימוש למאכל ולתבלין. קנה השורש של הג'ינג'ר הוא בעל צורה מסועפת, צבעו חום בהיר ומרקמו סיבי, וטעמו חריף ומרענן. הצמח עצמו יכול להגיע לגובה של כמטר אחד, עם גבעולים זקופים ועלים דמויי אזמל. תפרחתו נראית כשיבולת אליפטית.

מקורו של הג'ינג'ר הוא בדרום מזרח אסיה הטרופית, והוא גדל כיום באופן נרחב באזורים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם, כאשר הודו, סין וניגריה הן היצרניות הגדולות ביותר. כדי לגדול, הוא זקוק לאקלים חם ולח וקרקע לחה ומנוקזת היטב. ניתן לגדל אותו בגינות ובאדניות במקומות מתאימים, והוא יחסית פשוט לגידול. השימוש בג'ינג'ר במטבח הוא נרחב ומגוון. ניתן להשתמש בו טרי, מיובש, טחון או כבוש. הוא משמש כמרכיב בבישול, באפייה ובהכנת משקאות, ומוסיף טעם ייחודי וחריף למרקים, תבשילים, רטבים, מאפים ומשקאות חמים וקרים.

מבחינה תזונתית, הג'ינג'ר הוא דל קלוריות אך עשיר במגוון חומרים מזינים. הוא מכיל ויטמינים כמו ויטמין B6, ויטמין C, ויטמין B3 (ניאצין), וויטמין E. בנוסף, הוא מהווה מקור למינרלים חיוניים כמו מגנזיום, מנגן, אשלגן וזרחן. הרכבו הביוכימי הייחודי כולל נוגדי חמצון וחומרים פעילים אחרים, שהבולטים בהם הם הג'ינג'רולים והשוגאולים. אלו הם פנולים המעניקים לג'ינג'ר את טעמו החריף והייחודי ומכילים תכונות אנטי-דלקתיות ונוגדות חמצון. בנוסף, הוא מכיל ססקוויטרפינים ומונוטורפינים, המעניקים לו את אופיו הארומטי, וכן אנזימים מפרקי חלבונים.

ומהם אותם נוגדי חימצון – הג'ינג'רולים ? ג'ינג'רולים הם התרכובות הביו-אקטיביות העיקריות המצויות בג'ינג'ר הטרי, והן מעניקות לו את טעמו החריף והייחודי. תרכובות אלו שייכות למשפחת הפנולים, ומבחינה כימית הן דומות לקפסאיצין, החומר הפעיל בפלפלים חריפים. ג'ינג'רולים נחשבים לנוגדי חמצון רבי עוצמה, והם פועלים להגנה על תאי הגוף מפני נזקי רדיקלים חופשיים. כאשר ג'ינג'ר מתחמם או מתייבש, חלק מהג'ינג'רולים הופכים לתרכובות אחרות הנקראות שוגאולים, שהן בעלות טעם חריף אף יותר. לכן, ג'ינג'ר מיובש או מבושל חריף יותר מג'ינג'ר טרי.