כיצד פועל המנגנון הביולוגי שגורם לאם להקשר לתינוק ולפעול לשמירה על צרכיו? מחקר חדש של חוקרות מהאוניברסיטה העברית מגלה איך סימני וויסות מהתינוק מפעילים את מוח האמא באמצעות דופמין בתגובה להבעות חיוביות ושליליות.
מחקרים שונים הצביעו על כך שבחיות מעבדה אימהות מפרישות דופמין בתגובה לצאצאיהן. ואולם המחקרים לא בארו מהו תפקידו של הדופמין בהתנהגות של האימהות כלפי צאצאיהן. צאצאים תלויים לגמרי בהוריהם ולכן סימני הוויסות שהם יוצרים בהבעות שליליות וחיוביות נקראות בקשב רב על ידי האמא. זאת על מנת לנטר את צרכיו הגופניים והרגשיים של התינוק. כך למשל כאשר תינוק או גור של בעל חי צווח או בוכה. או כשהתינוק מחייך ומרוכז.
הפרשת דופמין עקב הבעות שליליות וחיוביות
במחקרן גילו המדעניות כי ההבעות שהתינוק מראה מקודדות במוחה של אימו על ידי הפרשה של דופמין. זאת על מנת להבטיח שהאם תישאר רגישה לצרכיו. במחקרן בנו המדעניות באמצעות MRI וPET את הדופמין של 19 אימהות שהביטו בסרטוני וידאו של ילדיהם. המדעניות ניתחו את הסימנים שהתינוקות שידרו. ניתוח הממצאים הוביל את המדעניות למסקנה כי ככל שהתינוקות ביטאו יותר הבעות ויסות, כך עלתה ההפרשה של דופמין במוח אימן.
עוד גילו המדעניות כי לא נמצא הבדל בין הפרשת הדופמין במוחן של אימהות בתגובה להבעות שליליות. זאת בהשוואה לתגובת הפרשת דופמין בשל הבעות ויסות חיוביות של התינוק.
הדוקטורנטית ליאור זאבי ציינה כי למחקר ישנה השלכה משמעותית על הבנת הקשר בין תינוק לאימו, כולל ברמה הקלינית. למשל בדיכאון אחרי לידה. המחקר מדגיש כי אין הבדל בין תגובת הדופמין לנוכח סימני ויסות – הבעות חיוביות ושליליות. הדבר מצביע על חשיבות הדופמין ליצירת קשב לצרכים של הצאצאים ולא רק כמנגנון גמול לתינוק להנאתו וסיפוקו, אלא גם כמנגנון שמיועד בראש ובראשונה לווסת את סביבת התינוק ולדאוג לצרכיו.
ממצאי המחקר ראו אור בכתב העת Social Cognitive and Affective Neuroscience . המחקר נערך על ידי הדוקטורנטית ליאור זאבי. את המחקר הנחתה ד"ר שיר אציל מהמעבדה לחקר מנוני המוח במחלקת לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.
