האם מותר לנו לעקוב אחרי ילדינו ?
כשהיינו ילדים הורינו לא ידעו מה אנחנו עושים, עם מי אנחנו הולכים או לאן ומתי נחזור. הסכנות היו שם בחוץ אבל חלק מההורים לא היו מודעים אליהן וחלקם נטו לסמוך על ילדיהם שיסתדרו מתוך אמונה שקיבלו בבית את הכלים המתאימים. עם זאת, היו כמה הורים דאגניים שהיו מגיעים לראות את ילדיהם במקומות הבילוי או לקחת אותם הביתה בעצמם או שהיו מציצים ביומנם בזמן היעדרם.
כיום, הסכנות נמצאות מתחת לאפנו ובתוך ד' אמותינו. ילדינו מסתובבים בסביבה וירטואלית בלתי מוכרת לרובנו כמבוגרים, מצ'וטטים עם אנשים זרים שהופכים לחברים ואף מרגישים בנוח לשוחח איתם על נושאים שאנחנו כלל לא יודעים על קיומם כמו קשרים, פחדים, לימודים ועוד. במציאות החדשה ישנם הורים משני סוגים: אלה שאינם מודעים לסכנות ולכן אינם נוקטים בפעולה ממשית ואלה שסומכים על ילדיהם ומעדיפים לא להתערב ולא לפעול מתוך תקווה שילדיהם יודעים מה הם עושים.
עם זאת, ככל שהזמן עובר והתקשורת מתארת סיפורי זוועה הקושרים בין ילדינו התמימים והטכנולוגיה החדשה, נסדקת השאננות ועולים פחדים וחששות: האם נכון לפקח על הילדים ולדעת מה הם עושים בחדרי חדרים טכנולוגיים לבדם? האם זה בסדר לבלוש אחר הילד המתכתב עם חבריו בפייסבוק וחושף את סודותיו? האם זה בסדר לחטט בהיסטוריה שלו במחשב ולראות באילו אתרים הוא גולש?
מה דעתכם??
כדאי לשאול את עצמנו כמה שאלות לפני שנקבל החלטות: מהי עמדתנו ההורית לגבי התקשורת בכלל והמחשב בפרט? האם אנחנו הורים סמכותיים או ליברליים יותר? האם אנחנו הורים דאגניים או מאלה שמשחררים את החבל? בני כמה הילדים? האם יש בינינו יחסי פתיחות והבנה? האם אנחנו סומכים עליהם? האם הם נוהגים לשתף אותנו בחייהם הפרטיים? האם צריכת התקשורת שלהם נעשית לבד בחדרם או במקום ציבורי ומשותף בבית? כמה זמן הם מבלים מול המחשב? האם הם משחקים או גולשים באתרים? האם יש להם פייסבוק?
לאחר שעניתם על כל השאלות אני מניחה שתדעו לבד את התשובה: אם אתם חוששים מהסכנות מסיבות שונות עליכם לעקוב אחר מעשיהם בכדי לשמור על ביטחונם למענם. אם אתם מרגישים בטוחים וסומכים עליהם אל תעקבו אחריהם. עם זאת, קחו בחשבון שלעיתים אנחנו לא באמת יודעים מה ילדינו עושים מול המסכים והדבר עלול להוביל לסכנות ללא ידיעתנו. אופציה נוספת היא לנהל דיאלוג פתוח עם הילדים ולהסביר להם על הסכנות החבויות מאחורי המסך ולהגביר את מודעותם ואף ליידע אותם שאתם מסתכלים מדי פעם על האתרים והרשתות תוך הסכמה מצידם למען שמירה על ביטחונם.
אין ספק שהמציאות התקשורתית שונה לחלוטין מהסביבה שבה אנחנו גדלנו כילדים אבל לא בטוח שעלינו לשנות את אופן ההתנהגות שלנו בהתאם. עם זאת, אין ספק שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו למציאות החדשה ולפעול במשנה זהירות למול הסכנות החדשות. זאת בדומה לאבא שצופה מהמכונית על בתו המבלה בדיסקוטק מתוך רצון אמיתי לשמור עליה מהסכנות שבחוץ לללא ידיעתה אך למען ביטחונה. כי רובנו עדיין מאמינים שאנחנו כהורים יודעים מה טוב בשבילם ומה לא גם במציאות התקשורתית שהם נחשבים בה כמומחים.
מאת: ד"ר שלי גפן.ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
