ניגון חדש: באוניברסיטת חיפה מצאו את "הצליל" של שפת הסימנים
*אינטונציה נחשבת כחלק בלתי נפרד מהשפה המדוברת של כולנו. אך האם היא קיימת גם בשפת הסימנים? "לרגל שבוע החירש" הבינלאומי, מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מגלה שגם למשתמשים בשפת הסימנים הנגנה (אינטונאציה) ייחודית להם, שאף לעיתים חוצה שפות ותרבויות*
השבוע מציינים בעולם את "שבוע החירש" ובמעבדה לחקר שפות הסימנים באוניברסיטת חיפה מפרסמים ממצאים של מחקר חדש שמוצא דמיון נוסף בין שפת הסימנים לשפה המדוברת: בדומה ל"ניגון" המיוחד שיש לשפות המדוברות, מתברר שגם לשפות סימנים יש את "הצליל" הייחודי להן, ובדומה לשפות מדוברות, "צליל" זה שונה משפה של קהילה אחת לשפה של קהילה אחרת, "העובדה שמצאנו שגם לשפות סימנים יש אינטונאציה ייחודית מראה שוב ששפת סימנים דומה במאפיינים שלה לכל שפה אנושית אחרת. מתברר שאינטונאציה היא מרכיב חיוני בכל שפה אנושית", אמרה פרופ' ונדי סנדלר, שהובילה את המחקר.
כולנו יודעים לזהות צרפתית, איטלקית, ספרדית ושורה ארוכה של שפות, מבלי להבין אותן כלל, בזכות "הניגון" הייחודי שיש לכל שפה. באופן דומה, נוכל לזהות קטגוריות שונות בשפות שאנו לא מכירים, כגון משפט שאלה, משפט תשובה, ציווי וכד'. גם במקרה זה, אנחנו מסוגלים לכך בזכות האינטונאציה הייחודית שמצטרפת לקטגוריות אלה. לחוקרים אף ידוע כי תינוקות מבדילים בין השפה המדוברת סביבם לבין שפות זרות, הודות לאינטונאציה- קצב הדיבור והעליות וירידות של הקול – שמהווה את אחד המרכיבים המהותיים בשפה הדבורה.
במחקר הנוכחי, אותו ערכה יחד עם הסטודנטיות לדוקטוראט סבטלנה דצ׳קובסקי וכריסטינה הילי, ביקשה פרופ' סנדלר, ראש המעבדה לחקר שפות הסימנים, שכבר שנים ארוכות חוקרת את קווי הדמיון שבין שפות מדוברות לשפות הסימנים, לבחון האם גם לשפת הסימנים אינטונאציה משלה. בנוסף, היא ביקשה לבחון לא רק אם יש דרך שבה דוברי שפת הסימנים מביעים את "הניגון" של שפתם, אלא אם יש הבדל בין האינטונאציות של שפות סימנים שונות בדומה לשוני בין האינטונאציה של שפות מדוברות שונות.
לשם כך התבקשו דוברי שפת סימנים ישראלית ודוברי שפת סימנים אמריקאית – שהן שפות סימנים רחוקות מבחינה היסטורית ותרבותית – לסמן שורה של משפטים, ביניהם תשובות לשאלות "כן/לא", משפטי שאלה, משפטי ציווי, משפטי זיקה, משפטי תנאי, וכד'.
מהממצאים מתברר שגם לשפת הסימנים יש את "הניגון" שלה, שמובע באמצעות הבעות פנים ותנודות של הראש. החוקרות מצאו שסדרה של הבעות ותנודות קבועות מצטרפות למילים המסומנות על ידי הידיים והן משתנות על פי מטרת המשפט. עוד מצאו החוקרות כי בעוד שיש קטגוריות של המשפט שבהם האינטונאציה של שפת הסימנים הישראלית והאמריקאית דומה – למשל שאלות "כן ולא" בשתי השפות מלוות בהרמת הגבות, העלאת העפעף והזזת הראש קדימה – ישנן קטגוריות ששונות לחלוטין מבחינת האינטונאציה שלהן. "ממצא זה מקביל לחלוטין לשפות המדוברות. במרבית השפות האינטונאציה של משפטי שאלה דומה מאוד, עלייה של הקול בסוף השאלה, אולם בקטגוריות אחרות של המשפט יש 'ניגון' שונה לשפות השונות", אמרה פרופ' סנדלר.
לדבריה של פרופ' סנדלר, המחקר הנוכחי מספק הוכחה נוספת לכך שישנן תכונות אוניברסליות בין שפות, אשר מגשרות על הבדלים משמעותיים בערוץ הפיזי שדרכו הן מועברות. "ישנן קהילות שונות ברחבי העולם שבהן שפת הסימנים עדיין צומחת ומתפתחת מול עינינו. ההבנה שלנו שמדובר בשפה אנושית לכל דבר ועניין הופך אותן למעשה ל'מעבדות טבעיות' לחקר התפתחות השפה האנושית. מכיוון שהיכולת לתקשר באמצעות שפה, בין אם היא שפת סימנים ובין אם שפה דבורה, היא אחד המאפיינים הייחודים לבני אנוש, ההבנה שלנו כיצד התפתחו התחביר, האינטונציה, ושאר מערכת הדקדוקית דרך חקר שפת סימנים יכולה לשפוך אור על שאלות הקשורות למהות הקוגניציה האנושית בכלל", סיכמה פרופ' סנדלר.
