חוקרים: שירי חיילים מציגים את דמות הלוחם כדומיננטי ומשפיע ונשים כאובייקט שליטה משרת ומתייחס בתוקפנות רבה לפיקוד
כיצד משקפים שירי החיילים את הדימוי שיש לנים בחרה ? איך מיוצגת דמות המפקד בשירים הצהליים והאם המבע שלהם הפך לתוקפני יותר כלפי צמרת הפיקוד ? מחקר דוקטורט חדש שנערך על ידי חוקרת ד"ר חיה מילוא באוניברסיטת חיפה בדק נושאים אלה במחקר ייחודי שהתבסס על ניתוח של מעל 680 שירים של חיילים שהושרו באופן עממי במהלך יותר מ60 שנים החל משירי שנות ה-40 ועד 2008, שירים המהווים לטענתה את ה"תת-מודע" של הזיכרון הלאומי.
ממצאי המחקר העלו כי ניתוח "שירי החיילים"- שירי עם קצרים, שמתחברים על ידי החיילים עצמם, לרוב על בסיס פזמונים מוכרים, מציגים לאורך שנות קיום המדינה דימוי של לוחם גבר כדימוי דומיננטי, חזק, שולט ומשפיע ולעומתו את דמותה של האישה כאובייקט שליטה. ניתוח השירים העלה כי חרף התמורות החברתיות הרבות שעברו על החברה הישראלית, הדימוי של הנשים הוא כמי שתפקידן לשרת את המנגנון הצבאי הגברי.
במחקר נערכה אבחנה בין שירים שחוברו על ידי גברים לאלו שחוברו על ידי נשים. ניתוח הממצאים העלה כי למרות פשטותם ופשטניותם של השירים הם אינם כאלה והם מורכבים ומתוחכמים.
הממצאים העלו, כאמור כי חרף, השינויים החברתיים בקשר למעמד האישה, שירי החיילים לא מציגים שינוי ומה שניכר הוא היום כמו אז: בשירים הללו המודל הגברי של הלוחם הוא עודנו ההדומיננטי, המשפיע ובעל העוצמה גם כלפי גברים וגם כלפי נשים. ממצאי המחקר מעלים כי בשירי החיילות לעומת זאת לא נמצא דימוי של מודל נשי דומיננטי אלא דווקא שהנשים רואות את המודל הגברי של הלוחם כמודל לחיקוי, במיוחד בקרב חיילות לוחמות.
לדברי החוקרת המגמה מתעצמת דווקא לנוכח פתיחת תפקידים פיקודיים לנשים כפי שמתבטא בהקצנת הדימוי הנשי בשירי החיילים החדשים יותר המביעים, "תגובות רוויות באלימות מילולית ובזעם נמצאו בעיקר כלפי נשים התופסות בצבא עמדות כוח ושליטה כמו שיר המתאר אונס קצינה כעונש, כ"טריפ של כוח" וכטקס של השפלה.
לדברי הד"ר מילוא שירים אלה יוצרים "אקלים בו אלימות ומין נכרכים זה בזה כתגובה מובנת, אם לא לגיטימית, של הלוחם הנוקם אשר מצוי 'מעל החוק', וכן אווירה חברתית בה איום בתוקפנות מינית ובטרור מיני נתפסים כלגיטימיים במסגרת השיח הגברי הצבאי. הסכנה הקיימת בשירים אלו נובעת מכך שהיות שהצורה המוזיקלית נתפסת כבידור, והינה מבודדת מהגבלות מוסריות או תרבותיות הקשורות בשיח מילולי".
עוד מצאה החוקרת כי בעשור האחרון חלה מגמת הקצנה בביטוי האלימות כלפי סמכות פיקודית בשירים כך שמשולבות בהם כיום התבטאויות חריפות, קללות וביטוי אלימות כנגד דמויות סמכות פיקודיות עד ש"לעיתים המרירות והשנאה כלפי הסמכות גולשת למסכת של תגובות אלימות, מילוליות ופיזיות, בעיקר כתגובה למצבי עימות או כתגובה לעלבון אמיתי או מדומה" וכל זאת בשפה בוטה נטולת עידון המבטאת תחושת עליונות והיות החייל "מעל החוק" הן כלפי אויב מחות, והן כלפי אויב מבית, במינוח פרוידיאני.
