קיימים מספר סוגים של הרדמה בהם עושים הרופאים שימוש במהלך הליך רפואה אסתטית של ניתוח פלסטי :
– הרדמה מקומית רק באזור המקומי המנותח בלבד
– הרדמה אזורית– כמו הרדמה אפידורלית בה מאולחשים עצבים הסמוכים לאיזור שבו נערך הניתוח.
– הרדמה כוללת– ההרדמה המקיפה ביותר בה כלל גופו של המנותח מאולחש והמנותח אינו בהכרה והוא מונשם.
– טשטוש– הרדמה קלה ביותר. מתבצעת לפני ביצוע הליכים פשוטים יחסית.
הרדמה הייתה בשימוש בתרבויות שונות באמצעות שימוש בצמחי מרפא כמו קנאביס, אופיום ואחרים. כבר בתלמוד מופיע אזכור לניתוח בהרדמה במסכת בבא מציע בדף פ"ג.
רופא השיניים האמריקני הוראס וואלס ערך את הניסויים הראשונים בחמצן דו חנקני המכונה באופן לא מקצועי "גז צחוק" למטרת אלחוש כבר בשנת 1844 ואילו רופא השיניים ויליאם מורטון המחיש את יעילותו של האתר בחומר מפחיד כאב בשנת 1846. בשנת 1848 גילה ג"ימס יאנג סימפסון את החומר כלורופורם כחומר הרדמה. סימפסון השתמש בכלורופורם להרדים את המלכה ויקטוריה בעת שילדה.
