הפריה עצמית – הפריה שבה אורגניזם יוצר דור חדש של צאצאים באמצעות זיווג בין תאי רבייה בעלי מטען גנטי זהה. הפרייה עצמית בטבע אינה נחשבת מיטבית כיוון שבאופן זה לא נוצר מגוון גנטי. ברבייה של צמחים או אורגניזמים בעלי מטען גנטי שונה של הזרע והביצית נוצרות מוטציות וגיוון גנטי. זה בתורו מאפשר לצמח לפתח תכונות חדשות ועמידות שונה לתאני המציאות בתהליך ברירה טבעית.
לעומת זאת כאשר מדובר בהפריה עצמית הצמח מפרה תאי מין בעלי אותו מטען תורשתי. כך נוצר מצב בו אין שונות גנטית בין ההורה לצאצאציו. במצבים שונים בטבע הפריה עצמית נחוצה ומועילה כמו במקרים בהם צמחים נוספים מאותו זן הם נדירים במיוחד ולכן האבקה זרה בהפריה מצמח אחר בעל מטען גנטי שונה, היא בעלת סיכוי נמוך. האבקה זרה היא מצב בו יש רבייה בין תאי מין בעלי מטען גנטי שונה. באופן זה נוצרים צאצאים בעלי גיוון גנטי. זאת בשונה מהפרייה עצמית.
יש שלוש דרגות של הפריה עצמית. הראשון היא האבקה עצמית של הפרח עם עצמו. הסוג השני הוא האבקה בין פרחים שונים על אותו צמח. סוג שני של הפריה עצמית או האבקה עצמית היא מצב בו פרטים שונים של צמח המתרבה באופן וגטטיבי מואבקים. רבייה וגטטיבית היא רבייה לא זוויגית שמתבצעת על ידי התפתחות רקמות גוף שהופכות לאורגניזם חדש עצמאי. למשל צמחים בהם העלה הופך לצמח שלם.
