כיצד משפיע טיפול כימותרפי וטיפול קרינה לפני ניתוח להסרת גידול סרטני על סיכויי החזרה של הסרטן? באיזו מידה כריתת גידול סרטני ללא טיפולים כימותרפיים ורדיותרפיים קשורה לסיכון מוגבהר לחזרתו של הגידול הסרטני במיקום בו הוא היה או במיקומים אחרים?
ממצאי מחקר שפורסם בנושא (Oppedijk et al. 2014) בתחום זה שופכים אור על הנושא בהקשר של בחינת השפעת טיפולים כימותרפיים וטיפולי קרינה לפני ניתוח להסרת סרטן בוושט שאינו מפושט. זאת בהשוואה לניתוח הסרת גידול סרטן הוושט ללא טיפולים אלה.
סרטן הוושט הוא סוג של סרטן שמתפתח בוושט, צינור שרירי המוביל מזון מהפה לקיבה. תאים סרטניים עלולים להתפתח בכל מקום לאורך הוושט, אך הם נפוצים יותר בחלק העליון והתחתון. גורמי סיכון לסרטן הוושט כוללים: עישון, צריכת אלכוהול מרובה, השמנת יתר, תזונה לקויה (דלת פירות וירקות), מחלת רפלוקס גסטרו-וושטי (GERD), וירוס הפפילומה האנושי (HPV) ,תסמונת בארט (Barrett's esophagus) ועוד.
הטיפול תלוי בשלב המחלה, במיקום הגידול ובבריאותו הכללית של החולה. אפשרויות הטיפול בסרטן הוושט כוללות: ניתוח: כריתת הגידול וחלק מהוושט. קרינה: פגיעה בתאים הסרטניים באמצעות קרני X חזקות. כימותרפיה: שימוש בתרופות להרג תאים סרטניים. טיפול אימונותרפי: חיזוק מערכת החיסון כדי לתקוף את הסרטן.
ניתוח להסרת הגידול בלבד או כימותרפיה וקרינה לפני הניתוח ?
במחקרם השוו המדענים בין דפוסי הישנות בין ניתוח לבד לבין כימותרפיה ורדיותרפיה לפני ניתוח ואחריו ניתוח (Oppedijk et al. 2014) . הם מצאו את הממצאים העיקריים הבאים:
טיפול כימותרפי לפני ניתוח ולאחריו ניתוח הפחיתו את חזרתו של הסרטן במיקום דומה (LRR) מ-34% ל-14% ([OR] 0.31, 95% [CI] 0.19-0.51, P <0.001). עוד נמצא כי שיעור הקרצינומטוזיס של הצפק ירד מ-14% ל-4% עם טיפול כימו-קרינה לפני ניתוח (OR 0.25, CI 95% 0.11-0.56, P <0.001).
בנוסף, החוקרים מצאו י הייתה השפעה קטנה אך משמעותית על התפשטות ההמטוגנית לטובת קבוצת הכימותרפיה הטרום-ניתוחית, עם שיעורים של 35% לעומת 29% (OR 1.33, 95% CI 1.04-1.70, P=0.025).
סיכומו של דבר, הממצאים העיקריים של המחקר המשווה בין דפוסי הישנות בין ניתוח לבד לבין כימותרפיה לפני ניתוח ולאחריו ניתוח, העלו כי מטופלים שקיבלו טיפול כימו -קרינתי (טיפול כימותרפי עם קרינה) לפני ניתוח ואחריו ניתוח היו בעלי שיעור נמוך יותר של הישנות מקומית בהשוואה לאלו שעברו ניתוח לבד. לצד זה קבוצת הכימו-קרינה שעברה את הטיפול לפני הניתוח הראתה שיעור גבוה יותר של גרורות מרוחקות כאתר הישנות הראשון בהשוואה לקבוצת הניתוח בלבד (אין המשמעות כי ככלל שיעור חזרת המחלה גבוה יותר אצלהם. ההפך הוא הנכון).
החוקרים מסכמים כי ניכר הבדל משמעותי בדפוס ההישנות בין מטופלים שעברו טיפול כימותרפי וקרינה לבין אלה שלא עברו אותו ונותחו. הבנת דפוסי ההישנות יכולה לספק תובנות חשובות לגבי היעילות של גישת הטיפול המשולבת ועשויה להוביל לשיפורים בתוצאות המטופלים.
ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של התחשבות לא רק בשיעורי ההישנות הכוללים אלא גם בדפוסים הספציפיים של הישנות בעת הערכת היעילות של אסטרטגיות טיפול שונות בחולי סרטן הוושט.
