יצירתיות ב"כוח המחשבה": איך להפוך "אי אפשר" ל"אפשר" ?
נפתח בהמחשה מעניינת, מעין מיני-מחקר שהקוראים מתבקשים לעשות בעצמם: סיפרו כמה פעמים אתם וגם האנשים סביבכם משתמשים בביטוי "אי אפשר" ביממה אחת ? בשעה אחת ? בדקה ? ומה גיליתם ?
המוח האנושי קולט את המידע באמצעות החושים ומעבד אותו לתבניות מוכרות של תחושות, רגשות, ידע, אינטואיציות ועוד. המידע שמגיע אלינו הוא לא בהכרח האמת אלא, התוצר של הניתוח, ההצלבה וסדרי עדיפויות. לכן שני אנשים עשויים להביט באותה כוס- האחד יגיד שראה חצי כוס מלאה במים ואילו השני יראה חצי כוס ריקה. אנחנו מקבלים מידע חלקי ומשלימים את התמונה. המוח שלנו אינו מציג לנו בהכרח את המציאות, כי אם את הפרשנות שלה. לכן רובנו מסתפקים בתבנית החשיבה הראשונה שעולה לנו ומוכנים לצאת למלחמה על כך שהכוס חצי ריקה. ובכלל מישהו ראה כאן גורילה ?
יש הגיון בתבניות; הן ממקדות אותנו ומסייעות לנו ללמוד מהניסיון. יחד עם זה, אותה התכונה שממקדת אותנו, גם מקבעת אותנו לחשיבה אוטומטית בתבניות מתוכנתות. זו הסיבה שחשיבה יצירתית היא משימה לא פשוטה – היא דורשת מאיתנו מאמץ של יציאה מהאוטומט המובנה שמכתיב לנו המוח ביוריסטיקות, כללי האצבע המחשבתיים, הסכמות הפסיכולוגיות , ההרגלים ההתנהגותיים והמחשבתיים והתבניות. לכן בתהליך ניהול החדשנות עלינו לזהות את התבניות ואת מנגנון האוטומט שמפעיל אותן ולפעול לעיתים בניגוד לאינסטינקט הטבעי שלוחש לנו: "אי אפשר… זה לא מוכר לך….למה לך….עזוב!"
במאמר זה ננסה לפענח את סודו של המנגנון המקבע אותנו ונתמקד בניתוח המעקפים למוח מתנגד, במטרה: להפוך את ה"אי אפשר" ל"אפשר".
בין אם אנחנו משני עולם או נדרשים לייצר פתרונות יומיומיים מול לקוח כועס, תחרות קטלנית, אתגרים חדשים – אנחנו נדרשים ליצור דרכים חדשות להתמודד עם ה"אי אפשר" ולהפוך לממציאי אפשרויות של ממש. אם נהיה מצוידים בגישה יצירתית כ-State Of Mind ובכלים להמרצת יצירתיות, נייצר ללא ספק שינוי משמעותי שיעשה הבדל גדול- כל אחד בחלקת אלוהים הקטנה שלו או כמו שאמר וינסטון צ'רצ'יל: "הגישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול".
בסדנאות לחשוב כמו זברה, להגברת היצירתיות והחדשנות שאנחנו או המדריכים המומחים בשיטה, מקיימים ברחבי העולם, אנחנו עורכים מיני מחקר קצרצר לבדיקת מערך האמונות בנוגע ליצירתיות. בדרך כלל, בבדיקה, לפני שהסדנא מתחילה, שיעור של עד 30% מהמשתתפים מגדירים ורואים את עצמם יצירתיים. כשאנחנו שואלים ילדים את אותה שאלה, בדרך כלל מעל 95% מהם תופסים את עצמם יצירתיים. מחקרים מראים שמבוגרים חוששים לטעות, להיכשל ולהיתפש כ"טיפשים". כך הצורך בשייכות ובהוקרה וכן הקונפורמיזם והסטנדרטיזציה מובילים למקובעות, לשיפוט ולסגירת ערוצי יצירתיות שהיו זמינים בילדות. מניסיוננו בעבודה עם אלפי מבוגרים, פתיחת ערוצים אלו עשויה להגביר את יכולתו היצירתית של כל אדם בעשרות אחוזים והשמיים הם הגבול. כפי שהפליא לבטא אוליבר וונדל הולמס: "מוח שנמתח לעבר רעיון חדש, לעולם אינו חוזר למימדיו המקוריים".
שבירת מעגל ה"אי אפשר" מזוהה עם מדענים, יזמים, אומנים, מנהיגים, מנהלים, ועם כל מי שחושבים לעומק של כל יצור חושב: הורים, אחים, בני זוג, שותפים ומי לא. שבירת מעגל זו יכולה וצריכה להפוך להיות דרך חשיבה של כל מי שמסרב להיתקע באזור הנוחות ובמחוזות הקיבעון.
אנשים כמו סוקרטס, ניוטון, ארכימדס, ליאונרדו דה וינצ'י, איינשטיין, פיינמן ועוד רבים אחרים הצליחו לשבור את מחסום האי אפשר מכיוון שהם שמרו על ראש פתוח וזמין לאפשרויות חדשות. הם איפשרו לעצמם ליצור גילויים ופתרונות מהפכניים דרך התבוננות אחרת בעובדות, בתפוח צונח, בסבון צף, בציפורים או בצלחות עפות. הפיזיקאי הדגול, שיש שהגדירו אותו היורש של אלברט איינשטיין, ריצ'רד פיינמן, למשל, זכה בפרס נובל בגלל ניסוח רעיון לגבי חוקים פיסיקליים דרך התבוננות על תנועתה של צלחת שהשליך סטודנט בקפיטריה בה סעד, שהובילה אותו לתובנות על האופן של השפעת החוקים הפיסיקלים. כך נוצרה תובנה ששורבטה על מפית והובילה אותו לפריצת דרך ולזכייה בפרס נובל.
זוכרים את הריבוזום שהפך לגיבור לאומי בן לילה למרות שרובנו לא מצליחים להבין מהו ? כאשר פרופ' עדה יונת רצתה לפענח את מבנה הריבוזום, היו כאלה שאמרו לה בקהיליית המדענים בעולם: "אי אפשר". זה כתוב בספרים. שחור על גבי לבן. החוקרים גורסים שאי אפשר לחקור את המבנה שלו ! אך הפרופסורית יונת לא נכנעה ל"אי אפשר", שהרי הבנת המבנה של ידינו הריבוזום, קשורה להמשך יעילות האנטיביוטיקה. בזכות נחישות, אומץ וחשיבה אחרת היא מצאה דרך לחקור את מבנה הריבוזום ועל כך זכתה בפרס נובל בכימיה.
כאשר טד טרנר, הקים ערוץ טלוויזיה המתמקד בשידורי חדשות ואקטואליה 24 שעות ביממה. אמרו לו כולם "אי אפשר". תחשוב בהגיון, מי יצפה בערוץ שמשדר חדשות בלבד ? הזהירו אותו חבריו. אך הוא המשיך בשלו וכך הוא הקים את ה-CNN, שהפכה להיות הרשת הנצפית ביותר בעולם כולו.
כאשר הווארד שולץ, הציע לבעלים של סטרבקס לייצר חווית קפה בארה"ב כמו זאת של ברי האספרסו באיטליה זה היה ברור שזה "אי אפשר". תחשוב בהגיון, אמרו לו במידה רבה של צדק- האמריקאים לא אוהבים קפה ולא קונים קפה זול, אז אתה רוצה למכור להם קפה יקר ? אז הוא חשב באי-גיון, רכש את הרשת מהבעלים והקים את רשת בתי הקפה הגדולה בעולם שלא יצרה בהכרח חדשנות בתחום הקפה, אלא בתחום שתית הקפה.
ג'יי. קיי רולינג מחברת סדרת ספרי הארי פוטר המצליחה, נתקלה בהתנגדות עזה לספר נוער בין 700 העמודים, שנכתב על ידי מובטלת בלתי ידועה ומוכרת. המו"לים המנוסים סברו שההצלחה בלתי אפשרית. הנימוקים שלהם, היו "מוצדקים" והתבססו על ניסיון רב שנים. אך התוצאה בפועל פרצה את גבולות ה"אי אפשר"- ספרה היה לרב מכר הנמכר ביותר בכל הזמנים, שהפך את המובטלת הנחושה למיליארדרית.
גם שג'ף בזוס חלם להקים את חנות ספרים באינטרנט. הדגישו בפניו שחנות ספרים באינטרנט זה "אי אפשר": תחשוב בהיגיון- למה לטרוח- שהרי מי קונה ספרים באינטרנט? . בזוס הנחרץ לא התייאש וכך הוא והקים את אמזון.קום. בשנת 2008 שווי השוק שלה עמד על 60 מיליארד דולר. את כל השאר אפשר לקרוא בספרי ההיסטוריה.
ניתן ללמוד רבות על קיבעונות וחדשנות רק מהתבוננות על רשימת חברות מובילות היום לעומת לפני עשור. הרשימה השתנתה. ירדו ממנה חברות שלא השכילו לייצר מודל עסקי שמשנה ומשתנה. היום מככבות יותר חברות סטארט אפ שכבשו את הצמרת ולימדו את החברות הגדולות והמסורתיות שיעור חשוב: גמישות חשיבתית, יצירתיות ובחינת שאלות אחרות ממה שנהוג לבחון תוך הפיכת ה"אי אפשר" לאפשר הם מה שמשנה. העולם של היום שייך למאפשרים.
התבוננות על חברות הסטארט-אפ שנרכשו על ידי חברות הענק במיליארדי דולרים או הפכו בעצמן למובילות שוק, מראה כי הן העזו לחשוב או ליישם את הרעיונות שהחברות הגדולות לא העזו להעלות או שללו על הסף כבלתי אפשריות. הרעיונות נפלו במסננת הבדיקות הקפדנית של "אפשר" או "אי אפשר" GO NO GO: סקנד לייף, גוגל, יוטיוב, פייסבוק אייפון והרשימה של אלה שפרצו גבולות בלתי אפשריים עוד ארוכה.
אם עד לפני כמה שנים התהלכנו בין העולם הזה והעולם הבא, הרי שהיום התווסף העולם הווירטואלי – ע"ע סקנד לייף. אם בעבר כמעט שאי אפשר היה לפרסם בתקציב של 100$ , היום התווסף ערוץ פרסום קל ועם תקציב מינימלי- ע"ע אדוורדס. אם עד לא מזמן האופציה הכמעט יחידה הייתה יח"צ בתקשורת או פרסום במדיות הוותיקות, הרי שהיום כל חתול יכול לייצר לעצמו קמפיין חינמי ביוטיוב. אם בעבר חברים טובים נמנו על מעגל אינטימי ומצומצם יחסית, הרי שהיום מוסיפים ידידים, מכרים רחוקים במאות בפייסבוק וכן הלאה.
סיפורי המקרה האלה מדגישים את החשיבות להמנע מללכת עם הראש בקיר, ומזכירים לנו להאמין שכל רעיון חדש זקוק לאדם עם גישה נכונה שיבצע אותו. כפי שוינסטון צ'רצ'יל, אדם עם גישה אחרת, אמר:" פסימיסט רואה קושי בהזדמנות. אופטמיסט רואה את ההזדמנות בקושי." צ'רצ'יל אף גילה טפח נוסף מגמישותו החשיבתית כאשר ציין כי: "השיעור הטוב ביותר בחיים הוא לדעת שגם טיפשים צודקים לפעמים…". ביודעו עד כמה חיונית היא המיומנות של לייצר מציאות הוא אף הצליף במילותיו כי ההיסטוריה תהיה נחמדה אליי היות ואני עומד לכתוב אותה….וזוהי היא הצעתנו לכם הקוראים– לכתוב מחדש את ההווה או את העתיד תוך ביטול מחסום ה"אי אפשר".
ולפני סיום נסכם במוסר ההשכל על הצפרדעים והמגדל: קבוצת צפרדעים החלה לטפל אל ראשו של מגדל גבוה. כל הצפרדעים האחרות עמדו למטה וצעקו להן: "אי אפשר…", "תרדו מיד…", "צפרדעים לא יכולות לטפס לראש מגדל…". הצפרדעים שמעו, התייאשו וירדו חזרה. רק צפרדע אחת המשיכה למעלה. כולן המשיכו וצעקו לה לרדת, אבל היא המשיכה… עד שהגיעה לראש המגדל. כאשר שאלו אותה מהו סוד הצלחתה, הסתבר שהיא פשוט הייתה…חרשת.
והמסקנה הלוגית המתבקשת: מצליחנים צריכים לפתח חרשות…
כך תשברו את מחסום ה"אי אפשר" ב-12 צעדים:
(כלפי אחרים וכלפי עצמכם)
- חדדו את מידת ההקשבה – תנו כבוד גם לרעיונות שנשמעים לראשונה "לא הגיוניים", שהרי כך נשמעים לראשונה רעיונות פורצי דרך.
- שמרו על מוח זמין לקליטה – כפי שניוטון קלט את שדרי התפוח ותרגמם לכוח המשיכה, קלטו ותרגמו מסרים.
- הצטיידו ב..מחק! – בבואכם לדיוני על רעיונות חדשים, הוא יסייע לכם להקשיב ממקום נקי, שהרי מה שאתם יודעי מקדם אתכם וגם מכשיל אתכם. ידע קודם או ניסיון עשויים להפוך ל"קיבעונות בתחפושת", אשר מעכבים חיפוש דרכים חדשות לפתרון. נסו להמציא אסטרטגיות "לשים בצד" ידע או ניסיון קודמים.
- שלטו על האוטומט – זהו את הרגע לפני שקופץ לכם ה"אי אפשר" והשהו אותו.
- שאלו שאלות- היו קשובים לרעיונות חדשים. סגלו לעצמכם מנהג של שאילת שאלות חקר כתחליף לשליפת דעה נחרצת. שאלו, למשל: מה יקרה אם נשנה? למה זה חשוב? למה שלא נמציא את הכללים מחדש? החליפו את ה"אי אפשר" בשאלה "כיצד זה כן אפשרי ?מי או מה עוד יכול לסייע על מנת שזה יהיה אפשרי ?
- צאו באופן זמני מההיגיון – חפשו מאחורי רעיונות לא הגיוניים לכאורה, כיווני חשיבה שיובילו אתכם למחוזות ישומיים של פריצות דרך.
- הכילו טעויות וכישלונות – הכילו את הטעויות והכישלונות שלכם ושל זולתכם כחלק בלתי נפרד מכל עשייה. שאלו את עצמכם, מה יקרה אם נטעה ? מה נרוויח אם נצליח ? ופעלו באומץ. כך או אחרת.
- צאו מאזור הנוחות – המוח שלנו הוא "עצלן" ונוטה לחזור לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם. אם הנושא חשוב לכם, אפשרו לעצמכם ביקור במחוזות חדשים ולא ידועים. כפי שציין תומס אדווה אדיסון: "יצירתיות היא 1%השראה ו-99% הזעה."
- בקרו במחוזות של אי וודאות – אם אתם רוצים לחשוב ולפעול מחוץ לקופסה באופן יצירתי, שחררו מעט את השליטה ואפשרו לעצמכם להלך על קרקע לא בטוחה, שהרי אתם ממציאים את הלא נודע ואת התרחישים העתידיים הלא מוכרים.
- התאמנו בשפת הזברה – התרגלו להכיל ניגודים ולדבר בשחור/לבן כן/לא- כלומר התאמנו באמירת "למה כן" לכל "למה לא" ולהיפך.
- פתחו את "שרירי היצירתיות" – הגדילו את טווח ההתנסויות והחוויות שלכם. בצעו שינוי בערוצים שונים של החיים, כמו: תחביבים ותחומי התנסות חדשים. הללו יזינו את הדמיון, ירחיבו את זוויות ההתבוננות שלכם ויפתחו את "שרירי" היצירתיות.
- אל תיצמדו לאפשרות אחת בלבד – העניקו לעצמכם חופש ליצר "בנק אופציות" במקום לאפשרות אחת בלבד (שעולה באוטומט).
העיקר – שאף אחד לא יעצור אתכם!
בלה בלייכר ושרי בראל הן מפתחות שיטת לחשוב כמו זברה® – לחשוב מחוץ לקופסה, שיטה לפיתוח חשיבה יצירתית בישראל ובעולם. השיטה משתמשת באסטרטגיות וטכניקות יישומיות ומהירות להמצאת רעיונות חדשים בזמן קצר. השיטה מסייעת למתאמנים לשנות גישה, לחשוב כמו זברה או כמו חיות אימון אחרות שעוזרות ביצירת פתרונות יצירתיים, ומעצימה את היכולת של כל אחד מאיתנו לעשות שימוש במשאבים שברשותנו, על מנת לייצר יותר "אפשר" מאשר אי אפשר. הספר יצא לאור בהוצאת עם עובד, וראה אור ביפן, סין, טיוואן, איטליה וברזיל. מרכז פעיל לחשיבה יצירתית בשיטה הוקם ביפן לחברות ועסקים.
